יום שישי, 8 ביוני 2012

פעילות חקר פתוח

כיצד עושים חקר פתוח במסגרת תכנית הלימודים בכיתת בית ספר על יסודי? לקראת סוף המחצית הראשונה של שנת הלימודים כבר יש לתלמידי כיתות ט' בסיס ידע היכול לתמוך בחקר פתוח. כמו כן, זהו זמן מתאים למפגשים רצופים ללא חגים או מבחנים, ובעתיד, תיכון למדעים בלוד אנו רואים בכך הזדמנות לחקר פתוח ולביטוי עצמי של יצירתיות מדעית. 


הנוהג מתחיל בהזמנת התלמידים לבחור נושא ולהכין כרזה או דגם הקשורים אליו. לאחר חודשיים של עבודה, מוצגים התוצרים ב-"כנס מדעי" כיתתי - ככרזה, דגם או הרצאה. הפרויקט בדרך כלל מוצג על ידי צוות הביולוגיה כפרויקט רשות המזכה בבונוס בציון, הנושא הכללי לפרויקטים של ט' הוא מחלות גנטיות - אולם בחירת הנושא הייתה פתוחה. בשלושת הכיתות שלי אפשרתי לבחור בנושאים אחרים ומגוונים. מטרתי בפרויקט הייתה לתת לתלמידים הזדמנות להניע חקר באמצעות הסקרנות והעניין שלהם, כדי לאפשר חוויה חיובית הקשורה בחקר מדעי פתוח וכדי להכניס את החקר כגישה ללמידה. כדי לתמוך בחקר פתחתי בסביבת הלמידה של הכיתה (ב-moodle) פרק לפרויקט ובו שמתי קבצים עם שלבי ביצוע העבודה ותיאור התוצר הסופי. התלמידים נדרשו לעדכן אותי בהשלמת שלבי העבודה השונים במייל.


מה נושא החקר? כל נושא הקשור לביולוגיה (גם קשר קלוש קיבלתי) - ראו דוגמאות למטה.
מה דרך החקר? כל דרך המתאימה להתמודדות עם שאלת החקר.


הודעתי על הפרויקט חודשיים לפני תאריך ההגשה. הגדרתי זמנים לביצוע שלבי החקר. התלמידים התקדמו בחקר באופן עצמאי, אולם בכל שבוע שאלתי על ההתקדמות לפי השלב הצפוי בחקר. הנקודות בלוח הזמנים, בהן היה חשוב לעמוד היו שלב בחירת שאלת החקר בשבוע-שבועיים הראשונים, ושלב הגשת טיוטת המצגת שבועיים לפני הכנס. לקראת הכנס הוקדשו שני מפגשים בכיתה להכנת הפוסטרים עצמם. מלבד זאת, התלמידים עבדו על החקר בשעות הפנויות ובבית.


מהם שלבי החקר?
1. בחירת נושא, העלאת שאלות - ובחירת שאלה בת-חקר מתוך השאלות - התלמידים נדרשו לקבל אישורי על הנושא והשאלות. בשלב זה פנו אלי התלמידים בעזרה לחיפוש נושא, שאלות בנושא שבחרו, או מידע בנושא. 
3. תכנון החקר/ניסוי
4. ביצוע החקר (שבועיים לפחות)
5. איסוף תוצאות וניתוחן
6. כתיבה במצגת: מבוא, שיטות, מהלך ניסוי, תוצאות, סיכום, דיון כולל שאלות להמשך. ולשלוח אלי לסקירה, תיקונים ושליחה מחדש. יש להודיע כבר בהתחלה על התאריך לשליחת המצגת וחשוב לעמוד בו.
7. מדפיסים את חלקי הכרזה ומקדישים שני מפגשים לארגון הכרזה בכיתה. תלמידים שבחרו שלא לבצע פרויקט עוזרים לחבריהם.


כיצד מצאו התלמידים מידע?
הצעתי לתלמידים אתרים ובהם מידע מדעי מהימן בעברית (וקצת באנגלית) - למשל סיינטיפיק אמריקן ישראל, בשער, והידען ואתרי מידע מבתי חולים. בנוסף, התלמידים חיפשו בגוגל ובמקורות שונים ושלחו לי את המקורות שלהם כדי שנעריך אותם. בהמשך ריכזתי לכל נושא מאמרים והרצאות ביוטיוב לקהל הרחב, בסביבת הלמידה שלנו במוודל.


אילו סוגים של חקר בוצעו? התלמידים ערכו חקר משני סוגים עיקריים, לפי שאלת החקר שבחרו: 1. חקר תיאורטי. 2. חקר מעשי - ניסויים פשוטים. שני סוגים אלו מתאימים לפעולות שמומחים עושים כשהם ניגשים לנושא חדש. הם לומדים על הנושא ואחר כך חושבים על דברים שאפשר לבדוק.

כיצד הוצגו התוצרים?
הנוהג בביה"ס הוא הצגת הפרויקטים בימים פתוחים לקהילה. אנחנו הוספנו על הצגה זו גם מושב פוסטרים במפגש של שעתיים במסגרת הלימודים הרגילה וקראנו לו - "כנס מדעי". התלמידים עברו בין הכרזות שהוצגו בכיתה, הקשיבו לעמיתיהם החוקרים שהציגו את עבודותיהם והתבקשו לכתוב את הרעיונות העיקריים של חמש עבודות לפחות. החוקרים התבקשו להציג את עבודתם לחבריהם לפחות פעמיים. בסוף האירוע קיימנו דיון על העבודות ולבסוף גם רפלקציה על הצגתן. בזכות גודלן של הכיתות (33-36 תלמידים) היה זה אירוע תוסס ומעניין. חלק מהתלמידים העבירו הרצאה על עבודתם - 15 דק' לתלמיד - באחד המפגשים הבאים. 

כיצד השתלב הפרויקט עם תוכנית הלימודים? תוכנית הלימודים שלנו כללה במחצית הראשונה את הנושאים: מבוא לעולם החי, סיפורי חקר להכרת מושגי חקר, התא, תורשה לפי מנדל וביולוגיה מולקולרית. למרות שהפרויקט היה חקר פתוח בשביל רוב התלמידים, הוא שרת את תוכנית הלימודים בכך שחלק מהתלמידים בחרו נושאים מהתוכנית - בין אם הציעו אותם בעצמם ובין אם אני הצעתי להם כשביקשו עזרה בבחירת נושא. לכן לפחות חלק מהעבודות עסקו בנושאים השייכים לתוכנית הלימודים. לעומתם, היו תלמידים שתרמו להרחבת האופקים של כולנו ועבדו
 על נושאים שונים לגמרי. מאחר שהתלמידים הציגו את הפרויקטים שלהם וחלקם אף בהרצאה, למעשה הם למדו את כל הנושאים שהוצגו בפרויקטים וכך השגנו גם את מטרות התוכן הקשורות לתוכנית הלימודים.

באלו קשיים נתקלנו?

בהתחלה המשימה נראתה לי ולתלמידים גדולה מידי - לכן היה חשוב לחלק אותה לשלבים.
באמצע התקופה היו ניסויים וחקירות שקצת נתקעו והיה קשה מבחינה רגשית להמשיך ולנסות שוב. במקרים אלו מאד עזר אם התלמידים עבדו בזוגות ולא לבד.


רפלקציה נוספת:
הגדרת המשימה כמשימת רשות הועילה למתן אוטונומיה לתלמידים וכך גם אפשרות בחירת הנושא ושאלת החקר. אולם, לגבי הבונוס בציון אינני בטוחה: חלק מהתלמידים המצטיינים לא השתתפו בפרויקט משום שהעריכו שיוכלו להשיג ציון גבוה גם בלעדיו, חלק אחר מהתלמידים המצטיינים, עבדו כדי ללמוד - אלו בדרך כלל התלמידים שאוהבים ביולוגיה והתכוונו לבחור במגמה הביולוגית. עם זאת תלמידים רבים נזקקו לבונוס כדי להרגיש שהם לא לומדים "סתם" כדי ללמוד, אלא מרוויחים רווח מוחשי. והם דווקא התמידו והשקיעו בפרויקט והפיקו ממנו רבות.


מספר התלמידים שהציגו היה 21, 17, 12 משלוש כיתות בנות כ- 36-34 תלמידים כ"א. מבין כלל העבודות היו שלוש עבודות שלא התקבלו ל"כנס". באחת, הגישו זוג בנות סיכום עבודת גמר מהלימודים בתיכון של אימא של אחת הבנות. והאחרות היו ברמה נמוכה והתלמידים העדיפו שלא לתקן. 


בנוגע לעבודה שיתופית - ניכר היה שהעבודה בזוגות עזרה להתמודד עם הקשיים הרגשיים במשימה גדולה ומורכבת - משום שכשאחד מבני הזוג חש בקושי השני "מושך קדימה" ולהפך ובני הזוג תמכו זה בזה.


דוגמאות לשאלות חקר:


חקר תיאורטי:
- מדוע נפוצה המחלה אנמיה חרמשית באפריקה?
- מהו הרקע הגנטי למחלת אלצהיימר? לצורך הכנת העבודה הזו התייעצנו עם ד"ר זאב מיינר מבי"ח הדסה הר הצופים.
- כיצד השפיע הדבר השחור על ההיסטוריה העולמית? עבודה זו עזרה לתלמיד שמתעניין בעיקר בהיסטוריה להתחבר עם תחום הביולוגיה ולהביט בו באופן מעמיק מתחום הנוחות והעניין שלו.
- מה הגורם הביולוגי לעיוורון צבעים?
- האם קיים רקע גנטי לפגות ולידה מוקדמת?
- האם קיים קשר בין נוירופסיכולוגיה ופסיכודרמה? טל הציעה במסגרת הפרויקט שלה ניסוי לבדיקת fMRI במהלך פסיכודרמה.
- תסמונת אשר פוגעת במספר חושים, כיצד מתמודדים החולים עם הפגיעה? בפרויקט הזה חקר התלמיד מחלה בה לוקים במשפחה שלו ואף ראיין את סבתו.
- האם יש רקע גנטי לאנמיה מיאלודיספלסטית? גם העבודה הזו התמקדה במחלה שהופיעה במשפחת התלמידה וכללה ראיון עם אימה.
מחלות נוספות בהם עסקו הפרויקטים: ציסטיק פיברוזיס, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, סוכרת. כדי שהתלמידים לא יסתפקו בסיכום מהאנציקלופדיה ביקשתי מהם להציע שאלת חקר שמציגה את נקודת העניין האישי שלהם בנושא ושימוש במספר מקורות איכותיים.


חקר מעשי:
- האם לחץ נפשי משפיע על הביצועים בספורט וכיצד? בעבודה הזו גילו התלמידים שמידה מסוימת של לחץ נפשי משפרת את הביצועים בספורט, וכך התאפשר לנו לדבר על המערכת הסימפטטית ואדרנלין והשפעה ההורמונלית על הדריכות הגופנית והנפשית. בהמשך דיברנו על התרומה שיכולה להיות ללחץ נפשי במידה מתונה לתפקוד במבחנים.
- האם קור משפיע על לחץ הדם והדופק וכיצד?
- האם אור משפיע על נביטת זרעי שעועית?
- מהם גגות ירוקים והאם הם משפיעים על הטמפרטורה בתוך המבנה?
- גידול חיידקים מסביבת החיים שלנו.
- כיצד משפיעים חומרים שונים על עצמות?
- האם קצב ההאכלה משפיע על גדילת הנחש? טל, אשר מגדל נחשים ערך ניסוי של חודשים אחדים יחד עם אביו במבנה בחצר ביתו, לצורך הניסוי התייעצנו עם מומחה לנחשים מהאוניברסיטה העברית.



לסיכום, ניכר היה שהתלמידים נהנו לעשות את הפרויקט. לי היה נהדר לראות אותם עובדים, מתלהבים ויוצרים. הם היו גאים בעצמם על ההישג. תרם להם שהציגו את עבודתם מול אחרים - הילדים הביישנים יותר שהציגו, הזדקפו יותר ויותר בכל פעם בה הציגו את עבודתם ורבים מהם אמרו בשלב הרפלקציה שנהנו להציג את עבודתם.


הנה דוגמאות לפוסטרים שהוכנו:
















יום חמישי, 7 ביוני 2012

Ivanhoe, by Sir Walter Scott, 1820



"אייבנהו" הוא רומן היסטורי מתחילת המאה ה-19 המתאר את סיפורו של סר ווילפרד מאייבנהו לאחר חזרתו ממסע הצלב ה-III (מאה ה-11). סר ווילפרד מאייבנהו חבר לרובין הוד (סר רוברט מלוקסלי) כדי לתמוך בריצ'רד לב הארי נגד אחיו, הנסיך ג'ון. 

סיפורו של ריצ'רד לב הארי: ריצ'רד וג'ון היו בניו של המלך הנרי II (Henry Plantagenet), בנה של מטילדה הסקסונית וסטפן, מהשושלת הצרפתית Anjou, מצאצאי ויליאם הכובש. ריצ'רד בילה כ-10 חודשים בלבד באנגליה בכל 10 שנות שילטונו. בהעדרו
 ניסה אחיו הצעיר, ג'ון להשתלט על נכסי השלטון. באותו זמן, בארץ הקודש ריצ'רד ניצח את סלח-א-דין במצור על עכו ובקרבות בארסוף ויפו (1192). בחזרו מארץ הקודש נשבה ריצ'רד על ידי קיסר אוסטריה. לאחר תשלום כופר גדול נגד רצונו, שוחרר ריצ'רד. פיליפ, מלך צרפת הזהיר את ג'ון "look to yourself, the devil is loosed" וג'ון ברח לצרפת.
ג'ון מקבל מכתב בנוסח דומה, "Take heed to yourself for the Devil is unchained", במהלך ההתרחשויות המתוארות בספר. אחת הסצנות הזכורות ביותר מהספר אייבנהו, ג'ון נמצא בעיצומו של טורניר אבירים בו משתתף סר ווילפרד מאייבנהו, כשלפתע מופיע אביר שחור מסתורי אשר מציל את אייבנהו ברגע מכריע. התמיכה שנותן אייבנהו לריצ'רד אינה מובנת מאליה שכן, אייבנהו הוא בנו של אציל סקסוני (Cedric) וסר וולטר סקוט מתאר התייחסות של הסקסונים אל הנורמאנים ככובשים. ריצ'רד משכיל לסחוף איתו את בני האצילים הסקסונים אל מסע הצלב, לקבל את תרבותם ואת תמיכתם.

דמות שאהבתי בספר היא דמותו של ליצן החצר של סדריק, וומבה. הוא אמור להיות טיפש, כפי שמכנים אותו, אבל איך מישהו מצחיק יכול להיות טיפש? ואכן הוא שנון, אמיץ וישר. בכמה נקודות במהלך העלילה וומבה נהג בתושייה רבה והציל אחרים תוך סיכון עצמו. החולשה היחידה שאני יכולה למנות לגביו היא שאולי הוא לוקה ב- ADHD. משהו בתזזית שלו, בשילוב עם היצירתיות והתבונה מוביל אותי לכיוון מחשבה זה. אולי רק טריסטרם שנדי בספר בשם זה, מאת לורנס סטרן הוא יותר flutterminded מוומבה.

דמותו של ריצ'רד מרשימה אולי כאביר אבל לא כמלך אשר נטש את ארצו לטובת מסעות הצלב. אייבנהו עצמו אינו עושה הרבה בספר, בעיקר מרגע פציעתו. הגיבורה הגדולה של הספר, כך נדמה לי, היא רבקה הרופאה, שמצילה את אייבנהו לאחר פציעתו ועומדת למשפט מכשפות בטירתם של הטמפלרים הפנאטיים, באופן מרשים ואמיץ.

רבקה ואביה, אייזק מיורק (Isaac of York) הפתיעו אותי מאד בקריאת הספר. לא זכרתי מהסרט המצויר שראיתי בילדותי, כי הופיעו בספר יהודים בתפקידי מפתח כה משמעותיים. הם מתוארים באופן  אמביוולנטי. מחד, המספר מביע אמפטיה למצבם הקשה כיהודים וליחס האכזרי אליהם מצד הנוצרים. מאידך, דמות האב מתוארת כסטריאוטיפ של זקן מוזנח, קמצן ועשיר שעסוק בכסף באופן כפייתי. ביתו לעומת זאת, היא גיבורה אמיצה, יפה, נדיבה, טובה ונבונה.

מצד הדמויות ניכרת שנאה גדולה כלפי היהודים באשר הם, קשי עורף שלא עוזבים את "דרכם המוטעית" כדי לחבור אל דרך ישו. שנים ארוכות הוגדרה הצליבה של ישו כשלב משמעותי בהתפתחות הדת הנוצרית, ביטוי לאהבה ולהקרבה של ישו למען כפר על חטאי האנשים. רק בשנות השישים של המאה העשרים, בוועידה הכנסייתית, שינתה הכנסייה את הדוֹגמה והכריזה שהיהודים אינם אחראים לצליבה של ישו, אז ובכל הזמנים. יש המבקרים את סקוט על התיאור הסטריאוטיפי של אייזאק מיורק, כתיאור המתאים למאה ה-19 יותר מאשר למאה ה-11.

יהודים הגיעו לראשונה לאנגליה בשנת 1066 מצרפת בעידודו של וויליאם הכובש הנורמאני. בשנת 1144 הואשמו היהודים ברצח טקסי - זה המקרה המתועד הראשון של עלילת דם - ובשנת 1290 גורשו היהודים מאנגליה. אייזאק מיורק וביתו עוזבים בסוף הספר את אנגליה אל ספרד. בספרד מושלים המוסלמים שמקנים הגנה ושלום ליהודים. 

מעניין לקרוא את שכתב דר' איתן בר יוסף על הספר.
אני מתכננת לקרוא את ספריו האחרים של סר וולטר סקוט, "הקמע" המתאר את הרפתקאות ריצ'רד לב הארי בארץ הקודש (כפי שנקראה על ידי הרומאים, פלשתינה), את "רוב רוי" ובוודאי את "ווברלי" המתרחש בעת המרד היעקוביני בסקוטלנד - נראה לי ששני האחרונים שימשו כהשראה לדיאנה גבלדון בכתיבת ה- outlander saga. רוב רוי ב- Discovery Channel ועם ליאם ניסן בסרט משנת 1995

ולסיום, כך רבקה מספרת לרואינה על עזיבתה הקרובה את אנגליה לטובת גרנדה:

"I leave it, lady, ere this moon again changes. My father had a brother high in favour with Mohammed Boabdil, King of Grenada--thither we go, secure of peace and protection, for the payment of such ransom as the Moslem exact from our people."

"And are you not then as well protected in England?" said Rowena. "My husband has favour with the King--the King himself is just and generous."

"Lady," said Rebecca, "I doubt it not--but the people of England are a fierce race, quarrelling ever with their neighbours or among themselves, and ready to plunge the sword into the bowels of each other. Such is no safe abode for the children of my people. Ephraim is an heartless dove--Issachar an over-laboured drudge, which stoops between two burdens. Not in a land of war and blood, surrounded by hostile neighbours, and distracted by internal factions, can Israel hope to rest during her wanderings."

16/3/2010

יום שבת, 2 ביוני 2012

אתר חדש: מה במוח ומעליו?

פתחתי אתר חדש בשם "מה במוח ומעליו" ובו ריכזתי את חומרי הלמידה והחקר שאני עושה עם תלמידים בקשר למוח ולמדעי העצב. באתר מופיעים מקורות רבים בעברית וקצת באנגלית המיועדים לעזור לתלמידים, למורים ובכלל לכל מי שמתעניין וגם תוצרי החקר של התלמידים.
כל תרומת חומר תתקבל בברכה ובכיבוד זכויות יוצרים, בעיקר חסרה נקודת המבט הפילוסופית על הידע והחשיבה.
אודה על כל עצה, הערה, הארה.
מה חסר? מה להוריד? מה לשנות? 

יום שישי, 1 ביוני 2012

Anne Radcliffe, The Mysteries of Udolpho, 1794


תעלומת יודולפו היא סיפור מפחיד ומותח. רדקליף היא מחלוצי סוגת הרומנים הגוֹתיים בדומה לאחיות ברונטה 50 שנה מאוחר יותר. רדקליף חוננה ביכולת לצייר באמצעות מילים וסיפרה מתובל בתיאורי טבע שחלקם מלאי אווירה הנפעמת מיפי הטבע, וחלקם האחר מעביר אווירה של איום ואי וודאות. רדקליף מתארת במילותיה אולי את ציוריו של הצייר החביב עליה,סלבטור רוזה בן המאה ה-17: 

Volume 2, Chapter 5: "Towards the close of day, the road wound into a deep valley. Mountains, whose shaggy steeps appeared to be inaccessible, almost surrounded it. To the east, a vista opened, that exhibited the Apennines in their darkest horrors; and the long perspective of retiring summits, rising over each other, their ridges clothed with pines, exhibited a stronger image of grandeur, than any that Emily had yet seen. The sun had just sunk below the top of the mountains she was descending, whose long shadow stretched athwart the valley, but his sloping rays, shooting through an opening of the cliffs, touched with a yellow gleam the summits of the forest, that hung upon the opposite steeps, and streamed in full splendour upon the towers and battlements of a castle, that spread its extensive ramparts along the brow of a precipice above. The splendour of these illumined objects was heightened by the contrasted shade, which involved the valley below."

גיבורת הסיפור היא אמילי, נערה יפה ובעלת אישיות מרשימה. אמילי עוברת תלאות ובכל זאת מקפידה להתנהג "כיאות", בדקורום, עם propriety ו- sensibility. השמירה על מוניטין חסוד וצנוע כך מסתבר, היא התנהגות חיונית לבנות המעמד הגבוה בתקופה עליה מסופר. ובכל זאת מעניין שאביה של אמילי בשוכבו על ערש דווי מייעץ לה not to indulge in sensibility. וטוב שכך, שכן רוב הצרות המתרגשות עליה נגרמות בשל עיסוק היתר בשמירה על נאותות. נזכרתי בספרים של ג'יין אוסטן כשקראתי על אמילי. אכן, sense and sensibility מנוגדים לעיתים זה לזה ועם זאת האחד לא יכול בלי השני. אם מתמקדים ב-sensibility ושוכחים מה- sense עלולים לחטוא בגאווה ודעה קדומה. אגב, מוטיב הדעה הקדומה מופיע ב- Udolpho באופן מאד דומה לזה של ג'יין אוסטן מאוחר יותר, אבל זה ספוילר. למיטב ידיעתי הספר לא תורגם לעברית אבל יש עותקים שלו בספריה של האוניברסיטה העברית, אפשר להוריד בחינם etext ב-Project Guttenberg ו-audio ב- librivox.org.

גיבור נוסף שבא והולך בעלילה הוא הכסף. הכסף בסיפור מגיע בירושה, בנישואין או במתנת נדיבות ליבם של הגיבורים. תמיד לפי הכלל "צדיק וטוב לו". אין בסיפור אף לא אדם יצרן אחד. ג'נטלמן לא עובד למחיתו ,זה בזוי מידי. זה מזכיר לי סרט שראיתי על ביאטריקס פוטר שהתאהבה בבחור שהדפיס את ספרה הראשון. כשאימה (בסרט) שמעה על הקשר היא אמרה:
"You shouldn't invite trade's men. They bring dust into the house..."

וזאת לגבי המוביליות בחברה האנגלית של סוף המאה ה-18.אבל אסור להיות חמורים מדי עם הגיבורה הצעירה. אין ספק שיש לה פרופורציות בחיים,  באומרה לאביה:
Poverty cannot deprive us of many consolations. it cannot rob us of the affection we have for each other, or degrade us in our own opinions,or in that of any person whose opinion we ought to value.

ולסיום, שוב ג'יין אוסטן:
 Udolpho מוזכר פעמים רבות בפרודיה הגותית של ג'יין אוסטן Northanger Abbey. הנה למשל הדיאלוג המשעשע הבא:

"But, my dearest Catherine, what have you been doing with yourself all this morning? Have you gone on with Udolpho?" 
"Yes, I have been reading it ever since I woke; and I am got to the black veil." 
"Are you, indeed? How delightful! Oh! I would not tell you what is behind the black veil for the world! Are not you wild to know?" 
"Oh! Yes, quite; what can it be? But do not tell me—I would not be told upon any account. I know it must be a skeleton, I am sure it is Laurentina's skeleton. Oh! I am delighted with the book! I should like to spend my whole life in reading it. I assure you, if it had not been to meet you, I would not have come away from it for all the world." 
"Dear creature! How much I am obliged to you; and when you have finished Udolpho, we will read The Italian together; and I have made out a list of ten or twelve more of the same kind for you." 
"Have you, indeed! How glad I am! …but are they all horrid, are you sure they are all horrid?" 
"Yes, quite sure; for a particular friend of mine, a Miss Andrews, a sweet girl, one of the sweetest creatures in the world, has read every one of them."



בלוג של rebecca.hasenauer בנושא The rise of the novel

יום שלישי, 29 במאי 2012

מי הראשון שמצא תאי עצב חדשים במוח בוגר?


זהו סיפור הרקע למהפכה המדעית אשר החלה עוד בשנות השישים של המאה הקודמת ובמהלכה התגלה כי קיימים תאי עצב חדשים אפילו במוח של בוגר.

Journal of Comp. Neurol. 1965 Altman & Das
בשנת 1962 פרסם ג'וזף אלטמן מאמר בו תיאר באמצעות תמונות מיקרוסקופ, תאים מהמוח הבוגר אשר מבטאים מאפיינים של תאי עצב בנוסף למאפיינים של תאים מתחלקים => בדרך כלל במדע צירוף של שני מאפיינים אלו בתא אחד מעיד על כך שהתא הוא תא עצב חדש. אלטמן ושותפיו טענו במאמרם כי זו עדות לקיומם של תאים חדשים במוח של מבוגר ואכן כל מי שמכיר את מראם של תאי עצב בהיפוקמפוס מזהה בקלות את התאים הללו כתאי עצב ולא תאים אחרים הנמצאים במוח כמו אסטרוציטים, מיקרוגליה ואחרים. אולם, לאחר התלהבות ראשונית בקהילה המדעית סבל אלטמן מהתעלמות ודחייה על ידי מדענים מתחרים. רק בשנות השמונים והתשעים כבר אי אפשר היה להתעלם מהממצאים של אלטמן, שכן התפרסמו מאמרים שהשתמשו בשיטות מתקדמות כדי להוכיח את קיומם של תאים חדשים במוח (נוירוגנזה) של עופות, חולדות, ואף בני אדם. הצדק הפיוטי הגיע כאשר פורסם מאמר על ידי היריב רב ההשפעה – פסקו רקיש – אשר במשך שנים נלחם כדי להגן על הדוֹגמה הגורסת שאין נוירוגנזה במוח הבוגר – במאמרו הוא הראה נוירוגנזה במוח של קופים. הסיבה לדחיקת אלטמן כמדען מוביל ולשמירה על הדוֹגמה המוטעית טמונה לא רק בתחרות על פרסומים ומימון, אלא גם בנסיבות המדעיות – עד שנות השמונים לא הצליחו לחזור על התוצאות של אלטמן. אחת הסיבות היא פשוטה: רק מעטים ניסו, יתכן שלא רצו לאתגר את הדוֹגמה בה תמכו המדענים בעלי ההשפעה. סיבה נוספת יכולה להיות שהשיטות שהיו קיימות לפני שנות התשעים כדי להוכיח שתאים מסוימים הם גם תאי עצב וגם תאים המתחלקים ומתרבים במבוגר, היו קשות מאד לביצוע.
לקריאה נוספת אפשר להציץ באתר של ג'וזף אלטמן ורעייתו שירלי באייר.

כשהתחלתי את הפוסט דוקטורט השלב הראשון כמובן היה ללמוד את הנושא החדש לי ובו התחלתי לחקור, "נוירוגנזה במוח של בוגר". בעיקר התעניינתי האם ניתן לרתום את התהליך הפיזיולוגי של יצירת תאי גזע במוח לטובת מוח הסובל מניוון עצבי. קראתי את המאמרים המרגשים והחדשים דאז (2000) וגם את הציטוטים והביבליוגרפיה שלהם - כך מצאתי את המאמר של ג'וזף אלטמן. סיפור הדחיקה שלו מהקונסנזוס המדעי זעזע אותי מאד. 12 שנה אחר כך בכיתה בתיכון למדעים סיפרתי על נוירוגנזה לתלמידים ואחת מהתלמידות הרימה את ידה ואמרה שקרוב משפחה שלה גילה את זה לפני עשרות שנים. הסתבר שהתלמידה היא קרובת משפחה של אלטמן ושמעה ממנו על הטרגדיה המקצועית בה היה מעורב. 


סיפור המחקר שגאל את המחקר על תאי עצב חדשים במוח.

מה דעתך על "התהליך המדעי" אחרי שקראת על אלטמן?

אולי בעצם צריך לשאול, מדוע לספר על לידת תאים חדשים במוח לתלמידים?

מה דעתך?



סיפור חקר: לרוץ אל המוח



הנרייט ואן-פראג, חגגה יחד עם חבריה לצוות המחקר כאשר פורסם המאמר החדש שלהם. הממצאים שתוארו במאמר הפריכו תיאוריה שהייתה מקובלת במשך עשרות השנים של חקר המוח. בעבר, האמינו כי המוח מתפתח בתקופת ההיריון והילדות ובמוח הבוגר לא נוצרים יותר תאי מוח חדשים
. אך החוקרים שחגגו בחדר הישיבות, זה עתה פרסמו מאמר בו הוצגו תמונות של תאי עצב חדשים שנוצרו במוח בוגר וצולמו דרך מיקרוסקופ חדשני. החברים החלו בסבב של 'סיפורי גבורה' על הרגע בו עלה הרעיון כיצד לזהות את התאים החדשים, כיצד הם למדו להפעיל את הטכנולוגיה הנדרשת לביצוע הבדיקה, ועבדו בלילות כדי לקבל תור במיקרוסקופ המשוכלל.
לאחר זמן מה נרגעו החוקרים וחשבו כל אחד לעצמו, לאן הולכים מכאן. הם התחילו "לגלגל" את הרעיונות ביניהם. ראסטי אמר: "מעניין באיזה תפקיד משמשים תאי העצב החדשים שנוצרים – הרי אנחנו מוצאים אותם רק באזור ההיפוקמפוס, הקשור לזיכרון". תיאו אמר שאותו הכי מעניין לבדוק אם התופעה מתרחשת גם בבני אדם, שכן הם הראו אותה בחיות ניסוי. לבסוף, הנרייט אמרה:"הכיוון שמעסיק אותי הוא לחפש כיצד ניתן להגביר את יצירת התאים החדשים במוח – שכן אולי נוכל להשתמש בידע הזה בטיפול במקרים של פגיעה במוח?".
חודש לאחר מכן הייתה הנרייט כבר עסוקה בניסויים שבדקו האם פעילות גופנית משפיעה על יצירת תאי עצב חדשים. השערת המחקר של הנרייט הייתה שפעילות גופנית גורמת לגדילה במספרם של תאי העצב החדשים. הנרייט החליטה לבדוק זאת בעכברים משום ששמה לב שכאשר היא מכניסה גלגל ריצה לכלוב, העכברים רצים עליו זמן רב. ללא הגלגל בכלוב, העכברים היו פחות פעילים. כדי לזהות את התאים החדשים במוח, הנרייט תכננה להזריק לעכברים צבע מיוחד שנצמד אך ורק לתאים שזה עתה נולדו (זהו סמן לתאים חדשים). הנרייט הרכיבה 4 קבוצות ניסוי שכללו 8 עכברים בכל קבוצה. כל הכלובים הוחזקו באותו החדר, וקיבלו את אותו האוכל. אל כלוביהם של עכברי הקבוצה הראשונה הנרייט הכניסה גלגל ריצה ואילו אל כלובי העכברים מהקבוצה השנייה לא הוכנס גלגל הריצה. כל העכברים טופלו בסמן התאים החדשים במשך 12 ימי הניסוי הראשונים. יום לאחר הפסקת הטיפול הוקרבו החיות בשתיים מארבעת קבוצות העכברים, אחת הייתה עם גלגל ריצה והשנייה ללא גלגל. שתי קבוצות העכברים הנותרות המשיכו את "טיפול" הריצה/ללא ריצה עוד 4 שבועות, ללא מתן נוסף של סמן. לאחר שהוכנו החתכים ממוחותיהם של העכברים, בדקו החוקרים את מספר התאים החדשים. הם צילמו דרך המיקרוסקופ, תמונות של חתכי מוח הצבועים בסמן לתאים חדשים (תמונה 1) וספרו את מספר התאים החדשים בכל אחד מהמוחות. את התוצאות שאספו הם רשמו בטבלה (טבלה 1). הממצאים נכתבו במאמר ולאחר שנבדקו על ידי מספר מומחים בתחום, פורסמו בעיתון המדעי Nature Neuroscience. 

תמונה 1:
תאים חדשים שנוצרו במוחם של העכברים (יום 1)
מתמונה 2 במאמר של הנרייטה ושותפיה למחקר



טבלה 1: מספר התאים החדשים במוח העכברים עם ובלי פעילות גופנית.

מספר התאים החדשים
פעילות גופנית
ללא פעילות גופנית
יום 1 לאחר הפסקת מתן הסמן
6773
4393
4 שבועות לאחר הפסקת מתן הסמן
3791
1880





שאלות להבנה ולחשיבה:
1.      מהי שאלת המחקר?
2.      זהו את המשתנים בניסוי - כיצד שינו החוקרים את המשתנה המשפיע וכיצד בדקו את המשתנה המושפע (תלוי)? 
3.      מהו המשתנה התלוי? כיצד בדקו אותו החוקרים?
4.      מה הייתה קבוצת הביקורת בניסוי, ואילו תנאים נשמרו קבועים בניסוי?
5.      מדוע נבדק מספר התאים החדשים לאחר 4 שבועות?
6.      מדוע קבוצות הניסוי הכילו מספר עכברים ולא רק עכבר אחד?
7.  הצג/י את תוצאות הניסוי בצורה גרפית, באיזה גרף תבחר/י – קו רציף או גרף עמודות?


על הרקע למהפכה המדעית בתחום - בבלוג זה.
הנרייט עונה על שאלות בקישור של ה-PBS

הסיפור והשאלות לתלמידים

יום שלישי, 15 במאי 2012

כלים לחקר בנושא מחלת אלצהיימר

"מחלת אלצהיימר (באנגלית: Alzheimer’s disease או AD) היא מחלת מוח ניוונית. במחלה זו מתרחשת דמנציה (התדרדרות במצב הקוגניטיבי), המתחילה לרוב באבדן זיכרון וכלה באובדן הכושר לבצע פעולות יומיומיות פשוטות ובטיפול עצמי. המחלה הדרגתית והתקדמותה אטית יחסית למחלות אחרות, וחולים בה בעיקר קשישים מעל גיל 65 אך לא רק- אצל חולי אלצהיימר עם גורמים גנטיים המחלה מופיעה כבר מגיל 40. אלו הם שני הסוגים של המחלה: אלצהיימר ספורדי (של הגיל המאוחר) ואלצהיימר תורשתי". 


כדי לקרוא עוד, היכנסו ליומן הלמידה של שחר ותמצאו את תוצאות החקר שעשתה בשאלות הבאות: 

אוסף מקורות על מחלת אלצהיימר (בעברית):

1.  "לעצור את מחלת אלצהיימר" מאת מייקל ס' וולף, סיינטיפיק אמריקן ישראל. 2006
2. "לעכב את ירידת המסך" מאת גארי סטיקס, סיינטיפיק אמריקן ישראל. 2010
3. לא בדיוק אבל קרוב:  "ניוון עצבי - המוח הסכרתי" מאת מלינדה ונר, סיינטיפיק אמריקן ישראל. 2008
4. המאמר "גורמי סיכון לדמנציה ומחלת אלצהיימר והטיפול בהם" מאת ד"ר זאב מינר, מרפאה נוירוגריאטריה, הדסה הר הצופים, ירושלים. 2011
5. לרמות ולרפא את מחלת אלצהיימר. מאת מרית סלווין, "ערוץ המדע" - אוניברסיטת בר אילן ו"הארץ" , 2011. המאמר עוסק במעורבות של מאקרופגים בהתמודדות עם העלמילואידים במחלה ומתאר את העבודה הנעשית במעבדתו של דר' שי רהימיפור. 
6. זיכרון גורלי – אז איך נאבחן אלצהיימר?  מאת מרית סלווין "ערוץ המדע" אוניברסיטת בר אילן ו"הארץ" , 2012.
7. הרצאה "מחלת אלצהיימר: סיכונים וסיכויים". פרופסור דני מייכלסון מאוניברסיטת תל אביב.





ובאנגלית:


1. ארגון הבריאות האמריקאי, המכון הלאומי למחקר על הזדקנות. מחלת אלצהיימר.
2. WebMD על מחלת אלצהיימר.
3. Alzheimer's Association. 
4. על מחלת אלצהיימר מהספר clinical medicine באתר health-7.
5. על מחלת אלצהיימר מ- Mayo Clinic
6. ADNI, Alzheimer's disease neuroimaging initiative - מרכז לחקר מחלת אלצהיימר.
מיועד לעקוב באמצעות סריקות מוח אחר התפתחות המחלה ולפתח שיטות לאבחון מוקדם.  בפרויקט משתתפות עשרות אוניברסיטאות בארה"ב ומאות נבדקים בריאים בני 55 ומעלה.
7. מחלת אלצהיימר וקפה (Carolina Scientific blog)
8. האם מחלת אלצהיימר מתחילה למעשה בכבד? (Diabetologica - a personal blog on diabetes)


יום רביעי, 9 במאי 2012

על הזיכרון - חולה HM


הנרי  מולייסון גדל בקונטיקט, ארה"ב והיה בחור נחמד וחכם. הוא אהב להחליק על הקרח ולפתור חידות ותעלומות שהושמעו בתכניות רדיו. ביום הולדתו ה-16, הנרי לקה בהתקף האפילפסיה הראשון שלו (גראנד מאל) במהלך טיול לעיר הגדולה אליו יצא עם עם הוריו לכבוד יום הולדתו. מאז ההתקפים המשתקים הגיעו בתדירות הולכת ועולה, עד למצב שבו סבל משבעה התקפים בשבוע. כשבגר הוא לא הצליח להחזיק עבודה יציבה, והסיכויים שלו לחיים עצמאיים היו קלושים.
בשנים אלו, 1953, לא היו טיפולים יעילים נגד אפלפסיה, והמשפחה פנתה לנוירולוג, דר' וויליאם סקוביל אשר פיתח ניתוח ניסיוני בחולי אפילפסיה. הרעיון היה פשוט. ההתקפים, כפי שהסביר סקוביל נכון, נגרמים על ידי דחפים חשמליים לא מבוקרים המתחילים במוקד, מקום ספציפי במוח ומתפשטים אל שאר המוח. הנרי נבדק באמצעות רושם גלי המוח EEG, אלקטרו-אנצפלוגרם, מכשיר אשר קולט פעילות חשמלית הקרובה אל פני השטח של המוח על ידי חיישנים שמניחים על הראש. הנרי לקה בסוג הנפוץ ביותר של המחלה, אפילפסיה של האונה הצדעית (רקתית) – temporal lobe epilepsy, ובדיקת ה-EEG העידה על קיומם של שני מוקדים להתקפים, רקמה באונה הצדעית של המוח משני הצדדים.
הניתוח: לאחר לבטים רבים החליטו הנרי ומשפחתו לעבור את הניתוח להסרת הרקמות בהן מתחילים התקפי האפילפסיה ודר' סקוביל הסיר חלק משמעותי מהאונות הצדעיות של הנרי משמאל ומימין – החליטו כך משום שהיו שני מוקדים.  וכך הנרי איבד חלק ממוחו אשר כולל מבנים בשם היפוקמפוס, אמיגדלה, וחלקים מקליפת המוח המצפה את ההיפוקמפוס והאמיגדלה: perirhinal, entorhinal.
בתוך זמן קצר התברר כי הניתוח פגע בזיכרון של HM , כחולה הנחקר ביותר כונה הנרי בספרות המדעית - patient HM. הנרי איבד את יכולתו ללמוד דברים חדשים – בדרך כלל אך לא תמיד: למשל הוא יכול היה ללמוד לצייר דברים מסוימים או לעשות דברים מסוימים, אבל הוא לא יכול היה ללמוד שמות, חדשים, פנים חדשות, מקומות, תאריכים, עובדות. הוא הפך לאדם החי בהווה קצר.


בזיכרון קדימה, החולה HM זוכר דברים מסוימים, אך אינו שומר בזכרונו פרטים אחרים (כמתואר לעיל), מה מאפיין את סוגי הזכרונות שהחולה HM זוכר לעומת אלו שאינו זוכר?

צפו בסרטון החדשות חדשות CBS (2 דק')   או  בסרטון של NOVA  PBS (בן 10 דק').

הנרי איבד כמעט שני שליש מההיפוקמפוס שלו, החריץ הפרה-היפוקמפלי והאמיגדלה. אחרי הניתוח הוא סבל מאבדן זיכרון:
1.      שכחה קדימה (anterograde amnesia) – הוא לא יכול היה להעביר אירועים חדשים לזיכרון לטווח ארוך למרות שזיכרון העבודה והזיכרון הפרוצדוראלי לא נפגעו
2.      שכחה אחורה (retrograde amnesia) – לא זכר את רוב האירועים במהלך 3 הימים לפני הניתוח וחלק מהאירועים שהתרחשו עד ל-11 שנים לפני הניתוח, כלומר היה מדרג בזמנים.
3.      הוא יכול היה ליצור זיכרון פרוצדוראלי לטווח ארוך – למשל הצליח ללמוד כישורים מוטורים למרות שלא זכר שלמד אותם.
4.      הוא זכר את שמו, את שמות הוריו, הוא המשיך לדעת לדבר ולקרוא.

באלו סוגים של זיכרון אתם מבחינים?
  • זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך
  • זיכרון לסוגי מידע שונים: עובדות, מיומנויות, סדר זמנים של אירועים
  • זיכרון שמודעים אליו וזיכרון שלא מודעים אליו

הבשלת זיכרון או גיבוש (consolidation) הוא התהליך של הפיכת זיכרון לטווח קצר לזיכרון ארוך טווח והוא מורכב משלושה שלבים:

1.      קידוד או הצפנה (encoding) – ובו מידע סביבתי מתורגם ליחידה מוחשית במוח. למשל פנים מגלי אור, או צלילים מגלי קול.
2.      אחסון (storage) – כאשר המידע נשמר לאורך זמן.
3.      שליפה (retrieval) – כאשר הקלט מוחזר מן האחסון בעת שאדם נזקק לו. מעל גיל 40 עולה הקושי בשליפה.

כנראה ששלבים שונים בזיכרון מתווכים על ידי מבנים שונים במוח. סריקת PET מראה פעילות מוגברת בהמיספרה השמאלית בשלב הקידוד ובימנית בזמן השליפה.
·         
מידע באחסון לטווח הקצר יתפוגג ויישכח לאחר כ-20 שניות. ניתן למנוע התפוגגות של מידע אם משננים אותו (rehearsal). זיכרון עבודה מאחסן מידע לשניות ספורות, זיכרון לטווח ארוך מאחסן מידע לדקות עד שנים.
כנראה שזיכרון העבודה קשור לעבודת ה- prefrontal cortex.

בלמידה אנחנו בין השאר מעוניינים לעודד העברה של זיכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך.
אבל אנחנו לא מעוניינים רק בזיכרון, במה עוד אנו מעוניינים כאשר אנו לומדים?
ידע מעמיק, הבנה, הנאה, יצירתיות, חשיבה, יכולת התמקדות (לא תמיד הולכת עם יצירתיות...)

צפו בסרטון על קשב וספרו כמה פעמים מוסרים בעלי החולצות הלבנות את הכדור.

באלו סוגים של זיכרון אתם מבחינים?
·         זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך
·         זיכרון לסוגי מידע שונים: עובדות, מיומנויות, סדר זמנים של אירועים
·         זיכרון שמודעים אליו וזיכרון שלא מודעים אליו: 

סוגי זיכרון
o       זיכרון הצהרתי (declerative) הוא זיכרון ארוך טווח אליו אנחנו מודעים ובדרך כלל ניתן להביעו במפורש, במילים.
§         ידע סמנטי: זהו זיכרון של עובדות, למשל ידע כללי,. בדרך כלל יודעים את העובדות הללו בלי לזכור כיצד למדנו אותן.
§         ידע אירועי (אפיזודי):  כולל רישום ספציפי של זמן ומקום ונסיבות ותחושות. זיכרון אירועי או אוטוביוגרפים כולל זכירה של מקור הידע.
o       זיכרון תיפעולי (פרוצדוראלי) זהו זיכרון ללא רשומה, או זיכרון סמוי. זיכרון זה כולל הרגלים, רפלקסים מותנים שנרכשו במהלך החיים, ומיומנויות ביצוע כמו רכיבה על אופניים ושחייה.

HM לקה בשיכחון (amnesia) – HM לקה בשיכחון קדימה, כלומר חוסר יכולת ללמוד דברים חדשים ולשמור אותם בזיכרון. השיכחון קדימה אצל HM מתמקד בידע הצהרתי. שכן הוא הצליח לרכוש מיומנויות חדשות ולשפר ביצועים בעקבות תרגול אבל לא זכר כיצד למד זאת. אולם הוא לא למד להכיר פנים ושמות חדשים ולא הצליח ללמוד להכיר מקומות חדשים. איבוד הזיכרון לאחור, שיכחון לאחור, היה משמעותי אך חלקי. HM אבד זיכרונות או ידע שלמד מזמן הניתוח ושלוש שנים לאחור. לעומת זאת זיכרונות לגבי אירועים קודמים יותר, דברים שאירעו בילדותו ובנעוריו היה תקין. הזיכרונות האחרונים שנחרתו היו הראשונים להימחק.

חולה נוסף, VJ, אצלו נפגע ההיפוקמפוס עקב היפוקסיה (מחסור בחמצן). ההיפוקמפוס רגיש במיוחד להיפוקסיה – מחסור בחמצן וגם להרעלת CO (פחמן חד חמצני). חולה VT סבל מנזק להיפוקמפוס אך לא לקורטקס הסמוך. הוא למד לקרוא כראוי והצליח בבדיקות ידע כללי – כלומר שמר על זיכרון סמנטי. אבל סבל מפגיעה בזיכרון אפיזודי, בעיקר בשליפה (recall) אך לא נפגע ביכולת הזיהוי (recognition) – "האם ראיתי את התמונה הזו אי פעם".
לפיכך הסיקו החוקרים כי ההיפוקמפוס נחוץ לשליפה והקורטקס הסמוך לו חשוב לזיהוי. כאשר ביקשו שיתאר אירועים מעברו, לא הצליח עד שלא נתנו לו רמזים. למרות שהנזק חלק בזמן הלידע, VJ לא הצליח לפצות על אובדן ההיפוקמפוס.



במחלת אלצהיימר. אובדת יכולת הזיכרון לטווח קצר וחלה הידרדרות קוגניטיבית. המוח של החולה הראשונה שנתגלתה הכיל פלאק וסיבוכים של סיבי חלבון בנוירונים קורטיקליים, וזה מאפיין את המחלה. השכיחות עולה אחרי גיל 65, והסיכון עולה עם הגיל. מאמינים כיום כי ההיפוקמפוס של חולי אלצהיימר מתנוון מהר יותר מאשר של המזדקנים באופן נורמאלי, ושהפלאק והסיבוכים מתקהלים באזור טמפורלי מידיאלי. גודל ההיפוקמפוס משתנה עם התקדמות המחלה ואנשים עם היפוקמפוס עבה יותר מפתחים דמנציה פחות קשה. חוקר בשם מוסקוביץ' הדגים כי רוב הניוון באונה מידיאלית טמפורלית באלצהיימר קשור לגירעונות שלהם בזיכרון אפיזודי. בנוסף יש אובדן של תאי אצטיל כולין שמחוברים להיפוקמפוס ולקורטקס פרה פרונטאלי. הקישוריות הלא מתפקדת בין ההיפוקמפוס ל- prefrontal cortex עקב אבדן אצטיל כולין משחק תפקיד חשוב באובדן היכולת ליצור זיכרונות אפיזודיים חדשים אצל אלצהיימר.



קצת על מבנה המוח:
המודל המשולש (המודל הטריוני של מקלין):
מוח תלת מימדי: http://www.g2conline.org/