פוסטמודרניזם ומדע מנקודת המבט של מדען

שמעתי על הפוסטמודרניזם במקרה במקביל למחקר שערכתי על הקשר בין שונות גנטית מסוימת לסרטן ריאות (השונות הגנטית אותה חקרנו שכנה לפני הגן של הרצפטור לניקוטין). הקשר בין שני הרעיונות עורר אצלי את השאלה האם הפוסטמודרניזם יכול לשכון בהרמוניה עם המדע? או שהאמת המדעית אינה אבסולוטית אלא תוצר של אג'נדה ופוליטיקה.

אכן, ישנם נושאים במדע שמשקפים או כוללים אמיתות רבות והאמת המוסכמת על רוב המדענים מושפעת  מגורמים רבים ולא כולם מדעיים. מטבעו האמפיריסטי של המדע הוא כולל אמיתות אוניברסליות במידה רבה יותר מאשר ניתן למוצאן במדעי החברה, פסיכולוגיה ובוודאי במדעי הרוח. בעיני כל תחומי המדעים מורכבים בחלקם מאמנות ובחלקם ממדע - מדעי החברה והרוח הם אולי יותר אמנות מאשר מדע - זה לא עושה אותם פחות תקפים וחשובים ומדעי הטבע והמדעים המדוייקים הם קצת אמנות וקצת יותר מדע. 

אמיתות רציונאליות, אבסולוטיות ואוניברסליות במדע הן עקרונות ומושגים המונחים בבסיס המדע. למשל  מחזור הדם - וויליאם הארווי ידע שהדם נמצא בצינורות בגוף לאחר שראה זאת בגופות של מתים שניתח. לאחר שלחץ בשני מקומות על ורידי היד וצפה בהתמלאותם בדם רק מכיוון אחד, הקיש שהדם זורם במחזוריות בגוף - מחזוריות זו היא אמת אוניברסלית - גם אם יש יוצאי דופן, וגם כשאנו מודעים לקיום של לימפה ומח העצם. אין פה מקום לפוליטיקה או אג'נדה. כך גם אמת קיומו של המושג - חלבון האינסולין או כל חלבון אחר, שהרצף של מרכיביו עשוי להיות שונה מאדם לאדם אבל במספר רב מאד של בני אדם הוא נמצא בהומולוגיה (דמיון) מרובה ולכן קיומו כמושג הוא אמת אבסולוטית. 


מאידך, מגוון האמיתות והראייה הפוסט מודרניסטית חודרים אל המדע מכוחו של סדר היום החברתי תחתיו פועלים אנשים ובהם גם מדענים: ישנן תיאוריות מדעיות שיש המעוניינים לקדמן או לעכבן מסיבות שאינן מדעיות. בתקופת הפוסט-דוקטורט שלי גילינו במעבדה כי יתכן שאפשר להשתמש בתאי גזע ממבוגר כמקור לטיפול רפואי. זו הייתה תקופתו של ג'ורג' בוש הבן וחששנו שקבוצות נוצריות דתיות ינצלו את הממצאים שלנו לעכב את המחקר בתאי גזע עובריים. לכן הדגשנו בכל הזדמנות פומבית שנקרתה בידינו שהממצאים החדשים אינם מבטלים את חשיבותו של המחקר בתאי גזע עובריים. כמה שנים קודם לכן, בתקופת המאסטר אצל מרתה רוזין, חקרתי את ההשפעה של דחק טרום לידתי על הצאצאים בחולדות, ובדקתי האם קיים הבדל בין המינים - קראתי אז מחקרים שהונעו באופן ברור על ידי דעה קדומה - הדבר ניכר בעיגולי פינות בתהליך המחקר (בדרך הצגת התוצאות, המנעות מהוספת  error bars לגרפים וניסויים שתקפותם ומהימנותם נתונה בספק). בנוסף לכך, תמיד ברור כי יש להיזהר בפרשנות של פרסומים העוסקים בתרופות או ב- drug targets, שכן הכותבים עלולים להיות מושפעים מאינטרסים כלכליים.


עצוב להיווכח כי לעיתים תיאוריות מקוריות וחשובות, נקברות בגלל פוליטיקה פנימית בעולם המדע - על תיאוריה אחת כזו סיפרתי ב"לרוץ אל המוח". במקרה זה האמת יצאה לאור כאשר השתחררה הפוליטיקה מהאנשים שמשלו בתחום, וזאת משום שהממצא היה אמת אבסולוטית ואוניברסלית.

אם זאת, לראייה הפוסטמודרניסטית יש מקום במדע גם מבפנים ולא רק במבט של זר מבחוץ. אפילו בנתונים מדעיים ואבסולוטיים של ממש כמו אלו שהתקבלו בעקבות פרויקט הגנום האנושי. כשהחלו את פרויקט הענק של פיענוח הגנום האנושי, העריכו כי קיימת שונות מעטה בלבד ולכן המטרה הראשונית הייתה ל-"פענח את רצף הגנום האנושי". בשלב מסוים התברר ש-"הגנום האנושי"  הוא למעשה "גנומים אנושיים" ולא אחד. מהר מאד התפתחו ממנו פרויקטי-ענק נוספים כמו פרויקט 1000 הגנומים, פרויקט הגנום האישי (100,000 גנומים!), פרויקט המיקרוביום (פיענוח הגנומים של המיקרואורגניזמים החיים בגופינו) ופרויקט גנום הסרטן. אחת מהתהפוכות המתחוללות בעקבות הפרויקטים הללו היא מעבר מתרופות שאמורות לעבוד באופן אחיד על כולם, לרפואה מותאמת אישית - למרות שזה לא כל כך נוח לחברות הפרמה הגדולות. עוד בנושא רפואה מותאמת אישית.


 למעשה, אם בבסיס המדע לא הייתה אמת אוניברסלית, לא היתה לנו רפואה כמו שיש כיום, לא מכשירים ופתרונות טכנולוגיים ולא ידע על העולם, שתקפותו מוכחת על בסיס יומיומי, כפי שיש כיום.

לסיכום, יש אמיתות מדעיות כמו השונות גנטית בין בני אדם שהן אמיתות אוניברסליות, פוזיטיביסטיות, רציונליסטיות, אמפיריות ואבסולוטיות ועם כל זאת הן גם בעלות מאפיינים פוסטמודרניסטים -


              עד כמה אנחנו מתייחסים לשונות ומדגישים אותה - פה נכנסת האמנות, או הפוליטיקה.

מחלונם של מנדל ופרויד

כאשר אני מסתכלת על גופי ידע, או תיאוריות אני מוצאת זוגות זוגות הזורמים בשני נהרות נפרדים זה למול זה עד לפגישתם הבלתי נמנעת. 

Pastor Robert Flohrs, Tibilisi, Georgia   

תורת האבולוציה של דארווין  ותורת התורשה של מנדל

אל מול הביולוגיה מולקולארית – דנ"א ↔ רנ"א ↔ חלבון

גנטיקה מולקולארית ואפיגנטיקה

הפסיכואנליזה של פרויד ותיאורית ההתפתחות של פיאז'ה

אל מול מדעי המוח ובעיקר ההתפתחות של אזורי מוח וקשרים עצביים ביניהם במהלך החיים.

פסיכולוגיה קוגניטיבית ומדעי העצב הקוגניטיביים (cognitive neuroscience)

בעקבות תחושת אי נוחות לגבי תורת התורשה של מנדל שנוסחה עוד לפני שידעו על קיומם של גנים ודנ"א,

שאלתי מהו הבסיס המולקולרי לפי הידוע כיום למושגים שנטבעו במאה ה-19 כמו תכונה דומיננטית ותכונה רצסיבית. 

מעט רקע: אנחנו מקבלים שתי גרסאות לכל "תכונה", אחת מאבא ושנייה מאימא. תכונה רצסיבית (חבויה) תתבטא רק אם קיבלנו אותה משני הורינו. אם קיבלנו תכונה רצסיבית רק מהורה אחד, היא "תתחבא" עד למצב בו אחד מהצאצאים שלנו יקבל שתי גרסאות זהות המביאות לביטויה. תכונה דומיננטית, לעומת זאת תתבטא בכל מקרה – בין אם קיבלנו אותה באחת או בשתי הגרסאות.  רק כשהסתכלתי על המושגים הללו ממבטו של מי שאינו מכיר גנים או רשתות חלבונים, גיליתי כי תכונה היא רצסיבית לא משום שהיא מושתקת על ידי מתילציה או באמצעים מולקולרים אחידים וברורים הידועים כיום, אלא כל תכונה היא רצסיבית או דומיננטית מסיבה שונה – כל תכונה וסיבותיה. לדוגמה, התכונה ללבקנות: 

לבקנות מופיעה רק אם אצל האינדיבידואל חסר לגמרי אנזים בשם טירוזינאז המעורב בייצור מלנין, הצבען (פיגמנט) הנמצא בעור. זו תכונה שתהיה תמיד רצסיבית משום שאם יש אפילו מעט יכולת לייצר מלנין עורו ושערו של האדם לא יהיו לבנים. ולהפך, 

מוטציות הגורמות לסרטן השד ומופיעות בגן בשם BRCA1. היא קבוצה של רצפי דנ"א המופיעים אצל הנשים הנושאות אותם בגן חשוב מאד המתבטא בתאי רקמת השד. זהו גן המכיל את ההוראות ליצירת חלבון הקשור לתיקון דנ"א. כאשר קיימים רצפי הדנ"א הללו בגן זה, החלבון שנוצר אינו תקין ובתאים בהם הוא נמצא נוצר דנ"א לא תקין ובו טעויות רבות (מוטציות) – חלק מהמוטציות עלול לגרום לתא להפוך לתא סרטני. במקרה של גן זה, מספיק שמעט מיכולות תיקון הדנ"א בתא נפגם והסיכון ללקות בסרטן עולה. כלומר, מספיק לקבל רק גרסה אחת של הגן הפגום, כדי שהנטייה לסרטן תעלה. לכן זו תכונה דומיננטית ולא רצסיבית.

היום אנו יודעים ומכירים מנגנונים מולקולרים רבים בגנטיקה. אם נבין לעומק שמנדל לא שמע על גנים, על רפרסיה של גנים, על ויסות גנים, או על אפיגנטיקה ונביט על תורת התורשה שפיתח מנקודת המבט שלו ומהידע שהיה לו נראה את התורשה המנדלית על מגבלותיה אך גם על יופייה וגאוניותה. כיום אנו יודעים שכמעט כל תפקוד של החיים או כל "תכונה"  קשורים לרשתות שלמות של חלבונים, חומצות גרעין (רנ"א ודנ"א) וחומרים נוספים בגוף המשפיעים זה על זה באופן מאד מורכב כמו במכונות של רוּב גולדברג. בכל זאת, עדיין אנחנו משתמשים בחוקים ובמונחים שטבע מנדל והם מתאימים לניתוח גנטי במקרים מסוימים – בעיקר בתכונות, מחלות או מצבים שבהם קיים גן בודד משמעותי במיוחד ברשת התפקודית אשר שינוי בו משפיע על כולה. 

מכונה לסחיטת תפוזים/  רוּב  גולדברג

ידועים כיום למעלה מ- 12,000   גנים העוברים בתורשה מנדלית באדם – ניתן למצוא מידע לגבי כל אחד מהם במאגר המידע של ארגון הבריאות האמריקאי הנקרא OMIM - Online Mendelian Inheritance in Man

ונעשה שימוש רב ועדכני בחוקי התורשה שמנדל פיתח בשנת 1866 במחקר וייעוץ גנטי.

יחס דומה בין שני גופי ידע קיים לדעתי גם בין הפסיכולוגיה לבין מדעי המוח:

אני מתרשמת כי מחקר בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מתנהל פעמים רבות כך: החוקרים מציעים מבנה לתפיסה, לזיכרון, או לחשיבה ← בודקים את התיאוריה שהציעו באמצעות ניסויים עם נסיינים (בדרך כלל אלו הם סטודנטים לפסיכולוגיה בהרווארד...) – החוקרים בוחרים אחת מהאפשרויות כדי להסביר את התוצאות ומתבססים עליה לצורך פיתוח תיאוריה והמשך המחקר. כאשר למדתי או קראתי על המחקר בתחום הפסיכולוגיה חשתי כמדענית מתחום מדעי הטבע, אי נוחות רבה כאשר נוכחתי כי חלק מהתיאוריות הפסיכולוגיות מבוססות על מבחנים בעלי תקפות מפוקפקת. אולם עכשיו אני שואלת את עצמי, האם האינטואיציה והתיאוריות, בלתי מבוססות ככל שיהיו, של הוגים וחוקרי פסיכולוגיה, ניתנות לביטול גמור? 

היתכן שבין תורת האישיות של פרויד ותורת ההתפתחות של פיאז'ה ולבין הביולוגיה ההתפתחותית של המוח קיים יחס דומה לזה הקיים בין חוקי מנדל לגנטיקה מולקולרית?  הגותו של פרויד התבססה על נסיונו עם מטופלים ותורת ההתפתחות של פיאז'ה פותחה כתוצאה מתצפיות בשלושת ילדיו - אלו מחקרים שאינם תקפים או מהימנים, האם יש לבטלם?

 סטודנטים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית מחו כי החוג הפסיק ללמד את תורת האישיות של פרויד ואף יש השוקלים להעביר את החוג לגבעת רם – כנראה כדי להפוך את העיסוק במחקר בפסיכולוגיה ליותר מדעי. מי יאכל את כובעו כאשר יימצאו עדויות המצביעות על בסיס מולקולרי לחלקים בתיאוריות של פרויד או פיאז'ה? כמו בדוגמה שמביא ג'ונה לרר, כותב ספרי מדע פופולרי בתחום מדעי העצב. לרר מציין כי אמנם איננו דואגים יותר בקשר לקנאת הפין או תסביך אדיפוס, אבל התת מודע הוא כוח משמעותי בחיי הנפש שלנו. ה"איד" של פרויד מתברר כרשת של אזורי מוח הקשורים לרגש כמו האמיגדלה וה- nucleus accumbens. הוא גם צדק במידה מסוימת לגבי החלומות, אשר מריצים מחדש חלקים מהחוויות אותן אנו מעבירים לזיכרון לטווח ארוך. וצדק בראייתו את הנפש כמערכת של דחפים מנוגדים, כך שההיגיון מתחרה בדחפים ותשוקות. אכן אנחנו מוציאים הרבה אנרגיה עצבית בויסות וריסון עצמי. מעניין לקרוא את הרשומה של פרופסור דוד אופנהיים מאוניברסיטת חיפה ב-"פסיכובלוגיה". אופנהיים כותב על ממצאיה האמפירים של קרלין ליונס-רות מהרווארד בקשר לגורמים להתפתחות הפרעת אישיות גבולית. החוקרת התמקדה בשלושה גורמים עיקריים: חומרת התעללות בילדות, פגיעות גנטית לסטרס (האלל הקצר של הנשא לסרוטונין) ואיכות היחסים בין הילד להורה בינקות, בילדות ובהתבגרות. היא מצאה כי נסיגה אמהית בעת מצוקת התינוק נמצאת במתאם עם אישיות גבולית כ-20 שנה לאחר מכן. הניבוי חזק במיוחד כאשר התינוק בעל נטייה גבוהה לחפש קרבה בזמן מצוקה, וכאשר הוא נושא את השונות הגנטית הקשורה לרגישות גבוהה לסטרס. גם אוריינטציה "דואגת" או מצד שני "מענישה", תורמת להפרעות בעתיד. זוהו אף דפוסי אינטראקציה בעייתיים במיוחד בגיל ההתבגרות שאף להם תרומה. אמנם, במדע תקף אין לראות יחסי סיבתיות כאשר קיים רק מתאם (קורלציה) אבל בכפוף לסייג זה הממצאים מעניינים. הזדמן לי להתייחס לנושא במאמר בפרמה-ליין, כאשר כתבתי על ביטוי של גנים דרך סביבה במחלת הדיכאון ("גנים דרך סביבה – טיפול בדיכאון" עמוד 32, למאמרים נוספים שלי בנושא פרמקוגנטיקה).

כל עוד אנו זוכרים כי החלון בעדו אנו מסתכלים לא מאפשר לנו לראות את כל הנוף, אנו יכולים למצוא בו הסברים ופרשנויות לעולם הסובב אותנו ולנו. או מזווית אחרת, אנו יכולים לבוא אל היער ולהסתכל באחד העלים שם בעזרת המיקרוסקופ וללמוד אמיתות לא מעטות, אולם הן אינן סותרות אלא משתלבות עם האמיתות שנלמד אם נסתכל על היער השלם.