'חיי הנצח של הנרייטה לאקס' מאת רבקה סקלוט

מוויקיפדיה

בסיפור מרתק מתחקה רבקה סקלוט אחר חייה של הנרייטה לאקס, אשר מגופה נלקחו תאי HeLa המפורסמים. הנרייטה לאקס לקתה בסרטן צוואר הרחם. במהלך ניתוח להסרתו בבי"ח ג'ונס הופקינס שבבולטימור, נלקחו חלקים מהרקמה לניסויים בגידול תרביות תאים - שיטה שלא הייתה מבוססת בתקופה זו. לאקס חתמה על טופס הסכמה לניתוח, אולם לא נאמר לה שיישמרו דגימות מהגידול והיא לא התבקשה להסכים לכך.

סקלוט מספרת גם על משפחתה של הנרייטה ומציירת תמונה עגומה של החיים של שחורים בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20, במיוחד אם הם לקויי שמיעה, לוקים בבעיות התפתחות, אפילפטיים או חולים סופניים.
מתואר בכאב הניתוק בין הרופאים והמדענים שטיפלו בתאים ובמשפחה לבין בני המשפחה. חומה בצורה של חוסר רגישות, שפה שונה ובערות הדדית.

במקביל מספרת המחברת את הסיפור המדעי של התאים. זהו סיפור שכולל פיתוח שיטות לגידול תאים בתרבית, חקר הסרטן, המחקר בביולוגיה של התא, פיתוח תרופות וחיסונים בעזרת שורת התאים ובדיקתם על התאים. התאים היו כל כך מלאי חיים ואגרסיביים עד כדי כך שגדלו בתנאים מאד מגוונים ו"השתלטו" על תרביות תאים אחרות. התברר כי מאמרים רבים מבוססים על תאי HeLa בטעות ולא על תאים שעליהם הם דיווחו. התגלית הזו הביאה לעליה בקפדנות שבשמירה על "נקיונן" של תרביות תאים מ"זיהומים" של תאים אחרים ולהקמת ה-ATCC, מוסד אמריקאי המחזיק ומשווק תרביות תאים בדוקות לשימוש במחקר. מהפכה נוספת שהתרחשה בעקבות השימוש בתאים של לאקס ובשימוש ברקמות ובבני אדם אחרים הביאה למודעות לצורך בהסדרת הניסויים בבני אדם ובכל חומר המגיע מהם, גם אם הם אסירים, שחורים, קטינים או גורמים חלשים אחרים בחברה. כיום ברור ומוסדר בחוק שיש לבקש את הסכמתו של אדם להשתתפותו בניסוי - לא רק אם מנסים עליו טיפול או תרופה, אלא גם אם משתמשים ברקמות הנלקחות מגופו.


לפי החוק, יש לבקש את הסכמתו של כל חולה (או האפוטרופוס שלו) ללקיחת דגימות רקמה, תאים או דנ"א - גם אם אלו רקמות מיותרות המיועדות להשמדה לאחר הניתוח כמו רקמות גידול סרטני. לפני קבלת הסכמה של החולה להשתתפות בניסוי חייב רופא לתת לו/ה הסבר מפורט בשפה שהוא/יא מבינ/ה. לאחר ההסבר, אם החולה מסכים, הוא חותם על טופס הסכמה מדעת בו כתובים פרטי הניסוי באופן המובן לציבור ובשפה אותה החולה דובר. למשל, בארץ בדרך כלל מכינים מספר טופסי הסכמה בשפות שונות לאישור של ועדת הלסינקי המסדירה את הניסויים בבני אדם. עדיין לא ברור מה קורה אם הדגימות מהוות בסיס כלשהו לרווח מסחרי עתידי. בדרך כלל בשלב לקיחת הדגימות מקווים רק להתקדמות מדעית, התקדמות של המדע הבסיסי, ולא לרווח מסחרי. וגם אם נראה בשלב זה שייתכן רווח מסחרי - הכל עדיין רק רעיון של מדען או מדענית, הבהוב של מחשבה מקורית. מימוש הרעיון תלוי באופן משמעותי בכישרונם/ן של המדענים/יות ובעבודה קשה של אנשים רבים, ואם אכן יש השלכה מעשית ישירה מהמחקר, יש צורך בהשקעה של חברה תרופות או ביוטק ועבודה נוספת של פיתוח התרופה או הטיפול. כלומר, הדרך מאד ארוכה. ולכן סביר להניח שבטופסי ההסכמה המודעת יהיה כתוב "לא צפוי רווח מסחרי עתידי" או "במקרה של רווח מסחרי עתידי לא יינתן רווח כלשהו לחולה" כדי לכסות תביעות עתידיות. בכל מקרה, התחשבות בנושאים הללו בשלבים כה מוקדמים של מחקר בסיסי בדרך כלל מרתיעים מדענים מליזום מחקרים כאלו שכן הדבר מעכב את אישור הניסוי באופן משמעותי, וכשהניסוי מאושר לבסוף הוא יכול להיות כבר לא רלוונטי.

מרגש במיוחד היה הסיפור שסקלוט מתארת על המדען הצעיר מבית החולים האוניברסיטאי הגדול, ג'ונס הופקינס שהשתמש במחקר שלו, כמו מדענים רבים אחרים, בשורת תאי HeLa אך בניגוד לאחרים, חש אחריות כלפי המשפחה. הוא יצר אתם קשר והזמין אותם למעבדה שלו. הסביר להם בסבלנות מהו תא, הראה להם תאים מתחת למיקרוסקופ ונתן להם במתנה תמונה שהכין ובה תאי HeLa הצבועים באופן מרהיב בסמנים פלורסצנטיים.

בפעם הראשונה שהזדמן לי לעבוד עם תאי HeLa סיפרו לי כי אלו הם תאים של גידול בצוואר הרחם של אישה בשם הלן. למעשה זו הייתה הפעם היחידה שבה דובר על האדם שתרם את התאים שגידלנו. גידלתי את התאים, הכנסתי להם גנים של חלבון-נשא הנמצא בקרום התא. הכנסתי מוטנטים שונים שהכנתי ובאמצעותם חיפשתי מרכיבים במבנה הנשא החשובים לתפקודו התקין. במהלך השנים הזדמן לי לעבוד עם שורות תאים רבות. הן בדרך כלל מוכרות לפי סוג הגידול שלהן, או מוטציה משמעותית שבו, ולא מוזכר האדם שתרם אותן. כמובן, רק כאשר התאים הוכנו במעבדה שלי ידעתי מי התורם. גם לא ידעתי כלל כי כל השיטות בהן אני משתמשת בגידול תאים בתרבית מבוססות על התאים הראשונים שאי פעם גדלו בתרבית לאורך שנים והם התאים שנלקחו מהנרייטה לאקס.


מה דעתך? עד לאן מגיעה זכותו של אדם על חלקים שנלקחים מגופו? האם אנשים זכאים ליהנות מרווחים שהתקבלו ממחקר בו נעשה שימוש בתאים, רקמות או דנ"א שנלקחים מגופם?


לקריאה נוספת: 

• קישור למאמר מ-Wired עם timeline המתאר את המחקר והאירועים הקשורים לשורת התאים HeLa ודוגמאות נוספות לשורות תאים נפוצות.
• על הספר המתורגם: סמדר רייספלד ב"הארץ", ובאתר טקסט.

Charlotte Brontë: Shirley, a Tale, 1849

באנגליה של תחילת המאה ה- 19 (1811) בזמן של קשיים כלכליים עקב המלחמות הנפוליאוניות מתרחשים תהליכים חברתיים דרמטיים. בזמנים הללו הוכנסו לאנגליה מכונות אריגה שמופעלות על ידי קיטור. העובדים זועמים ומפגינים בניפוץ מכונות האריגה במהומות ה- luddites. המהומות שמות את בני מעמד הביניים, המעסיקים, אל בין הפטיש לסדן. כדי לשרוד בתקופת המלחמות הם נאלצים לפטר עובדים. 

התהליכים החברתיים הללו מתרחשים במקביל לתהליכים פנימיים שעוברות הדמויות העיקריות. הספר מתחיל בתיאור התקפה של מפוטרים, צעירים בגילאי 20-30 רובם בעלי משפחות, באישון לילה על מפעל אריגה משפחתי. זהו תיאור של מקרה אמיתי אותו כנראה שאבה ברונטה מסיפוריו של אביה וממסמכי משפט שהתנהל נגד הפורעים.

כשהמהומות ברקע אנו פוגשים את קרוליין, יתומה צעירה רגישה וחכמה הגדלה אצל דודה, הכומר, איש קר ומחושב. קרוליין חוברת לשירלי, גם היא יתומה אך יורשת עשירה. הן מוצאות אחת בשניה נפש תאומה ומגלגלות רעיונות ומחשבות זו עם זו. מסביבן הסדר הישן מתנפץ והן מצטרפות לניפוצו - בין אם שירלי שבוחרת את חתנה נגד רצון המשפחה, או קרוליין שנושאת נאומים פמיניסטים.  בלשון חופשית:'על הגברים להעדיף שלא נישאר רק רוקמות ואחראיות על הבית - הרי כך אנו מתנוונות והם לא ירצו לבלות עם מי שהרקמה היא פיסגת העיסוקים שלה...'

בעל מפעל הטקסטיל מבין בשלב מסוים שעליו להתחשב גם בנוף האנושי שמסביבו. אמנם הוא מכניס מכונות למפעל אבל הוא גם עוזר לאחד המפוטרים למצוא עבודה. כשהוא מתכנן את העתיד הוא מצייר עיר גדולה שאחיו יבנה ובה יגורו כל האנשים שהוא יספק להם עבודה. הוא רואה בחזונו את כל השדות שמסביב שחורים מפחם בזכות המפעל שיבנה. בעיניו זהו ניצחון גדול ועזרה לזולת שכן הוא יאפשר לאנשים רבים לחיות בכבוד ולפרנס את משפחותיהם. הרי החזון שלו:

The beautiful wild ravine shall be a smooth descent; the green natural terrace shall be a paved street. There shall be cottages in the dark ravine, and cottages on the lonely slopes. The rough pebbled track shall be an even, firm broad, black, sooty road, bedded with the cinders from my mill; and my mill, Caroline--my mill shall fill its present yard.

"Horrible! You will change our blue hill-country air into the Stilbro smoke atmosphere."

"I will pour the waters of Pactolus through the valley of Briarfield."

"I like the beck a thousand times better."

" I will get an Act for enclosing Nunnely Common, and parcelling it out into farms

Stilbro' Moor, however, defies you, thank Heaven! What can you grow in BilberryMoss? What will flourish on Rushedge"

Caroline, the houseless, the starving, the unemployed shall come to Hollow's Mill from far and near; and Joe Scott shall give them work, and Louis Moore, Esq., shall let them a tenement, and Mrs. Gill shall mete them a portion till the first pay-day."

She smiled up in his face.

"Misery generates hate."

—Charlotte Brontë



הפרקטל שבך

האם יעילותו של עיקרון הגדלת שטח הפנים בנפח נתון, בריאות, במעי, או בסיבי פורקינייה בלב, מתבטאת ביחסים מתמטיים כפי שמתקיימים בפרקטלים?


אתר לימודי על פרקטלים, מייקל פריימס מאוניברסיטת ייל
הסבר על פרקטלים בכוכב קוך מסלמאן קאן עם כתוביות בעברית

Fractals in physiology and medicine, Yale Journal of Biology and Medicine.

פרקטלים בפיזיולוגיה (אונ' ייל, ארה"ב)

פעילות חקר כיתתית בלימודי אנגלית

ברוק מור, מורה לאנגלית בכיתה ח', מספרת שיום אחד נכנסה לכיתה, הביטה בילדים ובהשראה פתאומית שאלה אותם, מה הם רוצים ללמוד.

"מה את לא עומדת לתת לנו שאלה?"

"לא. הרעיון הוא שאתם תחליטו מה אתם רוצים ללמוד. ליאם, נא רשום סדר דיבור"

לאחר דיון רב, הם הגיעו להסכמה שהם רוצים ללמוד "כיצד אנשים מוצאים אושר במקומות החשוכים ביותר". וכך עשו. כשהילדים חקרו, סיכמו, דנו ושילבו יחד את המידע שאספו, ברוק הייתה עסוקה בעיקר בשאלה כיצד היא מוודאת שהילדים לומדים את תוכנית הלימודים למרות שבדיוק היא נתנה להם שליטה על הלמידה.

הלמידה שהתנהלה מאותו הרגע התמקדה בתמיכה והנחיית התלמידים להתקדם בביטחון בכיוון בעל תכלית. הדגש על כיוון במקום על יעד, היה מאד חשוב ולימד את כל הנוגעים בדבר להעריך את התהליך לעומת התוצר. הם החלו את המסע בלי שידעו לאן יוביל אותם. הייתה שאלה, היה ידע מוקדם ששימש כמשאב, ומרץ.

הידע המוקדם הגיע ממספר מקורות:

1.      הספרנית לימדה את תהליך המידענות בשני שיעורים וכיוונה את התלמידים בסבך מקורות המידע הזמינים להם, והכישורים הנדרשים לניווט ביניהם. הם הוכשרו להשתמש בציטוטים, לחפש ביעילות ולסכם.

2.      המורה לימדה בעיקר לסכם מאמר, ליצור רעיונות חדשים מתוכו, לעשות רפלקציה על החשיבה של התלמידים, לקדם דיונים, לפתח רעיונות לעומק ולתקשר את הממצאים.

3.      התלמידים פנו אף הם לידע הקודם שלהם בסיפורים אישיים והקשר שלהם עם אושר.

מלבד מקורות הידע הקודם, השתמשו לצורך החקר במשפחות, באינטרנט, בכתבי עת ובספרי פרוזה כמקורות.

מה דעתך? כיצד למידה כזו יכולה לתרום לתלמידים ובכלל לכיתה?

פוסטמודרניזם ומדע מנקודת המבט של מדען

שמעתי על הפוסטמודרניזם במקרה במקביל למחקר שערכתי על הקשר בין שונות גנטית מסוימת לסרטן ריאות (השונות הגנטית אותה חקרנו שכנה לפני הגן של הרצפטור לניקוטין). הקשר בין שני הרעיונות עורר אצלי את השאלה האם הפוסטמודרניזם יכול לשכון בהרמוניה עם המדע? או שהאמת המדעית אינה אבסולוטית אלא תוצר של אג'נדה ופוליטיקה.

אכן, ישנם נושאים במדע שמשקפים או כוללים אמיתות רבות והאמת המוסכמת על רוב המדענים מושפעת  מגורמים רבים ולא כולם מדעיים. מטבעו האמפיריסטי של המדע הוא כולל אמיתות אוניברסליות במידה רבה יותר מאשר ניתן למוצאן במדעי החברה, פסיכולוגיה ובוודאי במדעי הרוח. בעיני כל תחומי המדעים מורכבים בחלקם מאמנות ובחלקם ממדע - מדעי החברה והרוח הם אולי יותר אמנות מאשר מדע - זה לא עושה אותם פחות תקפים וחשובים ומדעי הטבע והמדעים המדוייקים הם קצת אמנות וקצת יותר מדע. 

אמיתות רציונאליות, אבסולוטיות ואוניברסליות במדע הן עקרונות ומושגים המונחים בבסיס המדע. למשל  מחזור הדם - וויליאם הארווי ידע שהדם נמצא בצינורות בגוף לאחר שראה זאת בגופות של מתים שניתח. לאחר שלחץ בשני מקומות על ורידי היד וצפה בהתמלאותם בדם רק מכיוון אחד, הקיש שהדם זורם במחזוריות בגוף - מחזוריות זו היא אמת אוניברסלית - גם אם יש יוצאי דופן, וגם כשאנו מודעים לקיום של לימפה ומח העצם. אין פה מקום לפוליטיקה או אג'נדה. כך גם אמת קיומו של המושג - חלבון האינסולין או כל חלבון אחר, שהרצף של מרכיביו עשוי להיות שונה מאדם לאדם אבל במספר רב מאד של בני אדם הוא נמצא בהומולוגיה (דמיון) מרובה ולכן קיומו כמושג הוא אמת אבסולוטית. 


מאידך, מגוון האמיתות והראייה הפוסט מודרניסטית חודרים אל המדע מכוחו של סדר היום החברתי תחתיו פועלים אנשים ובהם גם מדענים: ישנן תיאוריות מדעיות שיש המעוניינים לקדמן או לעכבן מסיבות שאינן מדעיות. בתקופת הפוסט-דוקטורט שלי גילינו במעבדה כי יתכן שאפשר להשתמש בתאי גזע ממבוגר כמקור לטיפול רפואי. זו הייתה תקופתו של ג'ורג' בוש הבן וחששנו שקבוצות נוצריות דתיות ינצלו את הממצאים שלנו לעכב את המחקר בתאי גזע עובריים. לכן הדגשנו בכל הזדמנות פומבית שנקרתה בידינו שהממצאים החדשים אינם מבטלים את חשיבותו של המחקר בתאי גזע עובריים. כמה שנים קודם לכן, בתקופת המאסטר אצל מרתה רוזין, חקרתי את ההשפעה של דחק טרום לידתי על הצאצאים בחולדות, ובדקתי האם קיים הבדל בין המינים - קראתי אז מחקרים שהונעו באופן ברור על ידי דעה קדומה - הדבר ניכר בעיגולי פינות בתהליך המחקר (בדרך הצגת התוצאות, המנעות מהוספת  error bars לגרפים וניסויים שתקפותם ומהימנותם נתונה בספק). בנוסף לכך, תמיד ברור כי יש להיזהר בפרשנות של פרסומים העוסקים בתרופות או ב- drug targets, שכן הכותבים עלולים להיות מושפעים מאינטרסים כלכליים.


עצוב להיווכח כי לעיתים תיאוריות מקוריות וחשובות, נקברות בגלל פוליטיקה פנימית בעולם המדע - על תיאוריה אחת כזו סיפרתי ב"לרוץ אל המוח". במקרה זה האמת יצאה לאור כאשר השתחררה הפוליטיקה מהאנשים שמשלו בתחום, וזאת משום שהממצא היה אמת אבסולוטית ואוניברסלית.

אם זאת, לראייה הפוסטמודרניסטית יש מקום במדע גם מבפנים ולא רק במבט של זר מבחוץ. אפילו בנתונים מדעיים ואבסולוטיים של ממש כמו אלו שהתקבלו בעקבות פרויקט הגנום האנושי. כשהחלו את פרויקט הענק של פיענוח הגנום האנושי, העריכו כי קיימת שונות מעטה בלבד ולכן המטרה הראשונית הייתה ל-"פענח את רצף הגנום האנושי". בשלב מסוים התברר ש-"הגנום האנושי"  הוא למעשה "גנומים אנושיים" ולא אחד. מהר מאד התפתחו ממנו פרויקטי-ענק נוספים כמו פרויקט 1000 הגנומים, פרויקט הגנום האישי (100,000 גנומים!), פרויקט המיקרוביום (פיענוח הגנומים של המיקרואורגניזמים החיים בגופינו) ופרויקט גנום הסרטן. אחת מהתהפוכות המתחוללות בעקבות הפרויקטים הללו היא מעבר מתרופות שאמורות לעבוד באופן אחיד על כולם, לרפואה מותאמת אישית - למרות שזה לא כל כך נוח לחברות הפרמה הגדולות. עוד בנושא רפואה מותאמת אישית.


 למעשה, אם בבסיס המדע לא הייתה אמת אוניברסלית, לא היתה לנו רפואה כמו שיש כיום, לא מכשירים ופתרונות טכנולוגיים ולא ידע על העולם, שתקפותו מוכחת על בסיס יומיומי, כפי שיש כיום.

לסיכום, יש אמיתות מדעיות כמו השונות גנטית בין בני אדם שהן אמיתות אוניברסליות, פוזיטיביסטיות, רציונליסטיות, אמפיריות ואבסולוטיות ועם כל זאת הן גם בעלות מאפיינים פוסטמודרניסטים -


              עד כמה אנחנו מתייחסים לשונות ומדגישים אותה - פה נכנסת האמנות, או הפוליטיקה.

Charlotte Bronte, Jane Eyre, 1847 and more of the Bronte sisters

שרלוט ברונטה: , 'וילט' 'ג'יין אייר','הפרופסור' ו- 'שירלי'

שלושת האחיות כפי שציירן אחיהן ברנוול
מימין לשמאל (כנראה) אמילי, שרלוט ואן

אמילי ברונטה: 'אנקת גבהים'
אן ברונטה: 'אגנס גריי' ו'הדיירת מאחוזת וויילדפל'

גמעתי את הספרים של האחיות ברונטה בנשימה אחת. אני עכשיו יחד עם לוסי סנו ב-Villette. 

Wuthering Heights (אמילי ברונטה) היה הכי מורכב מביניהם אך העציב לראות אהבה ויחסים כה עקומים. כמה חוסר תוחלת יש בנקמנות.


לאחר ששמעתי את ההרצאה של טימוטי ספורג'ין בקורס The English Novel על הספר שיניתי את נקודת המבט שלי על "אנקת גבהים" ועל שאר ספרי האחיות. הן כתבו את ספריהן בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה. התקופה שלאחר המהפכה הצרפתית היתה תקופה סוערת אשר הגיעה לשיא ב- 1848 בסדרה של מרידות באירופה, "אביב העמים". המרידות נכשלו אבל בעיקבותן הנצו רעיונות דמוקרטים, ליברלים וסוציאליסטים. בהתאם למתרחש בסביבה המדינית- חברתית, 'אנקת גבהים' מתארת דיכוי ולאחריו יציאה לחופש. הדיכוי מתחיל בדיכויו של היתקליף בעיקר על ידי הזנחה ומניעת חינוך, ולאחר מכן היתקליף מפעיל דיכוי תוקפני על הינדלי ובנו, הרטן. 

ג'יין אייר (שרלוט ברונטה), ברוחה החופשיה והאידיבידואליסטית הנהדרת יוצאת מדיכוי ומשיגה לעצמה חופש.אולי רק האישה הקריאולית שהוחבאה בעליית הגג לא השתחררה מהדיכוי. לרגע אנו חוששים שג'יין מכניסה את עצמה שוב למצב של דיכוי אבל נושמים לרווחה כשהיא מחליטה שלא להצטרף למיסיונר הפנאטי והקר בדרכו להודו. הוא מעדיף שלא להינשא לאישה שהוא אוהב משום שהוא מעריך שלא תעמוד בחיים של אשת מיסיונר בהודו ולכן מעדיף את ג'יין. אני לא בטוחה שאני מסכימה איתה בשמחתה על שיש אנשים כאלו בעולם שמטרתם כה חשובה בעיניהם עד כדי קור שכזה - היא אומרת שאנשים כאלו הם האנשים שמנהיגים ומובילים מדינות שלמות.

 'The tenant of Wildfell hall'  (אן ברונטה) מתאר אשה העומדת באומץ מול בעל אלכוהוליסט מדכא ומתעלל ולבסוף בורחת חסרת כל כדי להציל את בנה מידי אביו.  זו תקופה שבה כל רכושה של אישה עובר לידי בעלה לאחר נישואיהם. הלן, ה'דיירת' לא מצליחה להתרחק מהביקורת של הסביבה על צעדה. 

חוויה נוספת שחוזרת בספרים היא ההוראה. אגנס גריי, ג'יין אייר ולוסי סנו (מ'וילט') הן מורות. ג'יין אייר מלמדת בבית ספר כפרי המשרת את ילדי העניים - היא מספרת שהם פרועים אבל גם ביניהם היא מצאה מגוון יכולות והצליחה לעזור לחלק מהילדות להתפתח ולהגיע להשגים.


ב- Villette כמו ב'דיירת מאחוזת וויילדפלד', 'אנקת גבהים' וג'יין אייר עולה נושא הבדלי המעמדות כחסם בקשר בין אנשים. מעניין לצפות באיפוק האנגלי כערך המגיע עד אבסורד ב'Villette' כשלוסי סנואו היתומה חסרת כל מכרים בארץ זרה מגלה שמטיביה משנות ילדותה מתגוררים באותה העיר לא נופלת על זרועותיהם באושר והתרגשות אלא נוהגת באיפוק ומודה בזהותה רק לאחר שמטיביה מזהים אותה.

יש יתרון בקריאת הספרים הללו אחד אחרי השני, מלבד ההנאה. קריאה כזו מדגישה את החוטים המקשרים בין ספריהן של האחיות: היציאה לחופש, הוראה, נשים עניות ופשוטות מראה (אגנס, ג'יין ולוסי),העלאת האיפוק על נס, הבדלי מעמדות. יש פה ניצנים של ביקורת על המהפכה התעשייתית של דיקנס, בעיקר ב"שירלי". ולכן אולי באמת מתאים מפה לגשת לדיקנס.

אגב, אביב קראה את Wuthering Heights במסגרת הלימודים וחיברה מכתב מ'במאי' ל'שחקן' המזמין אותו להשתתף בסרט לפי הספר. אני מקווה שהיא תסכים לפרסם אותו פה.

אפשר לקרוא עוד על האחיות ברונטה בביבליומניה
על אן, שרלוט ואמילי ב- Victorian Web וגם באדלייד

ובנוסף The Bronte sisters web

וה- the literary gothic
כנראה שחלק מהאתרים האלו קשורים ל- מיצוהרו מצואוקה. ומאד מוצלחים

וסדרת הרצאות בנושא נשים בספרות.

אולי כדאי לצפות בסדרות על האחיות: In search of the Brontes

ואת The Brontes: three muses and their men

והורדתי לקינדל את הביוגרפיה של שרלוט ברונטה, שכתבה חברתה אליזבט גסקל. (ישירות מפרויקט גוטנברג).

הנה תמונות מהטיול הספרותי העתידי:

West Yorkshire

The Moors

14/1/2011

פעילות חקר פתוח

כיצד עושים חקר פתוח במסגרת תכנית הלימודים בכיתת בית ספר על יסודי? לקראת סוף המחצית הראשונה של שנת הלימודים כבר יש לתלמידי כיתות ט' בסיס ידע היכול לתמוך בחקר פתוח. כמו כן, זהו זמן מתאים למפגשים רצופים ללא חגים או מבחנים, ובעתיד, תיכון למדעים בלוד אנו רואים בכך הזדמנות לחקר פתוח ולביטוי עצמי של יצירתיות מדעית. 


הנוהג מתחיל בהזמנת התלמידים לבחור נושא ולהכין כרזה או דגם הקשורים אליו. לאחר חודשיים של עבודה, מוצגים התוצרים ב-"כנס מדעי" כיתתי - ככרזה, דגם או הרצאה. הפרויקט בדרך כלל מוצג על ידי צוות הביולוגיה כפרויקט רשות המזכה בבונוס בציון, הנושא הכללי לפרויקטים של ט' הוא מחלות גנטיות - אולם בחירת הנושא הייתה פתוחה. בשלושת הכיתות שלי אפשרתי לבחור בנושאים אחרים ומגוונים. מטרתי בפרויקט הייתה לתת לתלמידים הזדמנות להניע חקר באמצעות הסקרנות והעניין שלהם, כדי לאפשר חוויה חיובית הקשורה בחקר מדעי פתוח וכדי להכניס את החקר כגישה ללמידה. כדי לתמוך בחקר פתחתי בסביבת הלמידה של הכיתה (ב-moodle) פרק לפרויקט ובו שמתי קבצים עם שלבי ביצוע העבודה ותיאור התוצר הסופי. התלמידים נדרשו לעדכן אותי בהשלמת שלבי העבודה השונים במייל.


מה נושא החקר? כל נושא הקשור לביולוגיה (גם קשר קלוש קיבלתי) - ראו דוגמאות למטה.
מה דרך החקר? כל דרך המתאימה להתמודדות עם שאלת החקר.


הודעתי על הפרויקט חודשיים לפני תאריך ההגשה. הגדרתי זמנים לביצוע שלבי החקר. התלמידים התקדמו בחקר באופן עצמאי, אולם בכל שבוע שאלתי על ההתקדמות לפי השלב הצפוי בחקר. הנקודות בלוח הזמנים, בהן היה חשוב לעמוד היו שלב בחירת שאלת החקר בשבוע-שבועיים הראשונים, ושלב הגשת טיוטת המצגת שבועיים לפני הכנס. לקראת הכנס הוקדשו שני מפגשים בכיתה להכנת הפוסטרים עצמם. מלבד זאת, התלמידים עבדו על החקר בשעות הפנויות ובבית.


מהם שלבי החקר?
1. בחירת נושא, העלאת שאלות - ובחירת שאלה בת-חקר מתוך השאלות - התלמידים נדרשו לקבל אישורי על הנושא והשאלות. בשלב זה פנו אלי התלמידים בעזרה לחיפוש נושא, שאלות בנושא שבחרו, או מידע בנושא. 
3. תכנון החקר/ניסוי
4. ביצוע החקר (שבועיים לפחות)
5. איסוף תוצאות וניתוחן
6. כתיבה במצגת: מבוא, שיטות, מהלך ניסוי, תוצאות, סיכום, דיון כולל שאלות להמשך. ולשלוח אלי לסקירה, תיקונים ושליחה מחדש. יש להודיע כבר בהתחלה על התאריך לשליחת המצגת וחשוב לעמוד בו.
7. מדפיסים את חלקי הכרזה ומקדישים שני מפגשים לארגון הכרזה בכיתה. תלמידים שבחרו שלא לבצע פרויקט עוזרים לחבריהם.


כיצד מצאו התלמידים מידע?
הצעתי לתלמידים אתרים ובהם מידע מדעי מהימן בעברית (וקצת באנגלית) - למשל סיינטיפיק אמריקן ישראל, בשער, והידען ואתרי מידע מבתי חולים. בנוסף, התלמידים חיפשו בגוגל ובמקורות שונים ושלחו לי את המקורות שלהם כדי שנעריך אותם. בהמשך ריכזתי לכל נושא מאמרים והרצאות ביוטיוב לקהל הרחב, בסביבת הלמידה שלנו במוודל.


אילו סוגים של חקר בוצעו? התלמידים ערכו חקר משני סוגים עיקריים, לפי שאלת החקר שבחרו: 1. חקר תיאורטי. 2. חקר מעשי - ניסויים פשוטים. שני סוגים אלו מתאימים לפעולות שמומחים עושים כשהם ניגשים לנושא חדש. הם לומדים על הנושא ואחר כך חושבים על דברים שאפשר לבדוק.

כיצד הוצגו התוצרים?

הנוהג בביה"ס הוא הצגת הפרויקטים בימים פתוחים לקהילה. אנחנו הוספנו על הצגה זו גם מושב פוסטרים במפגש של שעתיים במסגרת הלימודים הרגילה וקראנו לו - "כנס מדעי". התלמידים עברו בין הכרזות שהוצגו בכיתה, הקשיבו לעמיתיהם החוקרים שהציגו את עבודותיהם והתבקשו לכתוב את הרעיונות העיקריים של חמש עבודות לפחות. החוקרים התבקשו להציג את עבודתם לחבריהם לפחות פעמיים. בסוף האירוע קיימנו דיון על העבודות ולבסוף גם רפלקציה על הצגתן. בזכות גודלן של הכיתות (33-36 תלמידים) היה זה אירוע תוסס ומעניין. חלק מהתלמידים העבירו הרצאה על עבודתם - 15 דק' לתלמיד - באחד המפגשים הבאים. 

כיצד השתלב הפרויקט עם תוכנית הלימודים? תוכנית הלימודים שלנו כללה במחצית הראשונה את הנושאים: מבוא לעולם החי, סיפורי חקר להכרת מושגי חקר, התא, תורשה לפי מנדל וביולוגיה מולקולרית. למרות שהפרויקט היה חקר פתוח בשביל רוב התלמידים, הוא שרת את תוכנית הלימודים בכך שחלק מהתלמידים בחרו נושאים מהתוכנית - בין אם הציעו אותם בעצמם ובין אם אני הצעתי להם כשביקשו עזרה בבחירת נושא. לכן לפחות חלק מהעבודות עסקו בנושאים השייכים לתוכנית הלימודים. לעומתם, היו תלמידים שתרמו להרחבת האופקים של כולנו ועבדו על נושאים שונים לגמרי. מאחר שהתלמידים הציגו את הפרויקטים שלהם וחלקם אף בהרצאה, למעשה הם למדו את כל הנושאים שהוצגו בפרויקטים וכך השגנו גם את מטרות התוכן הקשורות לתוכנית הלימודים.

באלו קשיים נתקלנו?

בהתחלה המשימה נראתה לי ולתלמידים גדולה מידי - לכן היה חשוב לחלק אותה לשלבים.
באמצע התקופה היו ניסויים וחקירות שקצת נתקעו והיה קשה מבחינה רגשית להמשיך ולנסות שוב. במקרים אלו מאד עזר אם התלמידים עבדו בזוגות ולא לבד.


רפלקציה נוספת:
הגדרת המשימה כמשימת רשות הועילה למתן אוטונומיה לתלמידים וכך גם אפשרות בחירת הנושא ושאלת החקר. אולם, לגבי הבונוס בציון אינני בטוחה: חלק מהתלמידים המצטיינים לא השתתפו בפרויקט משום שהעריכו שיוכלו להשיג ציון גבוה גם בלעדיו, חלק אחר מהתלמידים המצטיינים, עבדו כדי ללמוד - אלו בדרך כלל התלמידים שאוהבים ביולוגיה והתכוונו לבחור במגמה הביולוגית. עם זאת תלמידים רבים נזקקו לבונוס כדי להרגיש שהם לא לומדים "סתם" כדי ללמוד, אלא מרוויחים רווח מוחשי. והם דווקא התמידו והשקיעו בפרויקט והפיקו ממנו רבות.


מספר התלמידים שהציגו היה 21, 17, 12 משלוש כיתות בנות כ- 36-34 תלמידים כ"א. מבין כלל העבודות היו שלוש עבודות שלא התקבלו ל"כנס". באחת, הגישו זוג בנות סיכום עבודת גמר מהלימודים בתיכון של אימא של אחת הבנות. והאחרות היו ברמה נמוכה והתלמידים העדיפו שלא לתקן. 


בנוגע לעבודה שיתופית - ניכר היה שהעבודה בזוגות עזרה להתמודד עם הקשיים הרגשיים במשימה גדולה ומורכבת - משום שכשאחד מבני הזוג חש בקושי השני "מושך קדימה" ולהפך ובני הזוג תמכו זה בזה.


דוגמאות לשאלות חקר:


חקר תיאורטי:
- מדוע נפוצה המחלה אנמיה חרמשית באפריקה?
- מהו הרקע הגנטי למחלת אלצהיימר? לצורך הכנת העבודה הזו התייעצנו עם ד"ר זאב מיינר מבי"ח הדסה הר הצופים.
- כיצד השפיע הדבר השחור על ההיסטוריה העולמית? עבודה זו עזרה לתלמיד שמתעניין בעיקר בהיסטוריה להתחבר עם תחום הביולוגיה ולהביט בו באופן מעמיק מתחום הנוחות והעניין שלו.
- מה הגורם הביולוגי לעיוורון צבעים?
- האם קיים רקע גנטי לפגות ולידה מוקדמת?
- האם קיים קשר בין נוירופסיכולוגיה ופסיכודרמה? טל הציעה במסגרת הפרויקט שלה ניסוי לבדיקת fMRI במהלך פסיכודרמה.
- תסמונת אשר פוגעת במספר חושים, כיצד מתמודדים החולים עם הפגיעה? בפרויקט הזה חקר התלמיד מחלה בה לוקים במשפחה שלו ואף ראיין את סבתו.
- האם יש רקע גנטי לאנמיה מיאלודיספלסטית? גם העבודה הזו התמקדה במחלה שהופיעה במשפחת התלמידה וכללה ראיון עם אימה.
מחלות נוספות בהם עסקו הפרויקטים: ציסטיק פיברוזיס, מחלת אלצהיימר, מחלת פרקינסון, סוכרת. כדי שהתלמידים לא יסתפקו בסיכום מהאנציקלופדיה ביקשתי מהם להציע שאלת חקר שמציגה את נקודת העניין האישי שלהם בנושא ושימוש במספר מקורות איכותיים.


חקר מעשי:
- האם לחץ נפשי משפיע על הביצועים בספורט וכיצד? בעבודה הזו גילו התלמידים שמידה מסוימת של לחץ נפשי משפרת את הביצועים בספורט, וכך התאפשר לנו לדבר על המערכת הסימפטטית ואדרנלין והשפעה ההורמונלית על הדריכות הגופנית והנפשית. בהמשך דיברנו על התרומה שיכולה להיות ללחץ נפשי במידה מתונה לתפקוד במבחנים.
- האם קור משפיע על לחץ הדם והדופק וכיצד?
- האם אור משפיע על נביטת זרעי שעועית?
- מהם גגות ירוקים והאם הם משפיעים על הטמפרטורה בתוך המבנה?
- גידול חיידקים מסביבת החיים שלנו.
- כיצד משפיעים חומרים שונים על עצמות?
- האם קצב ההאכלה משפיע על גדילת הנחש? טל, אשר מגדל נחשים ערך ניסוי של חודשים אחדים יחד עם אביו במבנה בחצר ביתו, לצורך הניסוי התייעצנו עם מומחה לנחשים מהאוניברסיטה העברית.



לסיכום, ניכר היה שהתלמידים נהנו לעשות את הפרויקט. לי היה נהדר לראות אותם עובדים, מתלהבים ויוצרים. הם היו גאים בעצמם על ההישג. תרם להם שהציגו את עבודתם מול אחרים - הילדים הביישנים יותר שהציגו, הזדקפו יותר ויותר בכל פעם בה הציגו את עבודתם ורבים מהם אמרו בשלב הרפלקציה שנהנו להציג את עבודתם.


הנה דוגמאות לפוסטרים שהוכנו:

Ivanhoe, by Sir Walter Scott, 1820

"אייבנהו" הוא רומן היסטורי מתחילת המאה ה-19 המתאר את סיפורו של סר ווילפרד מאייבנהו לאחר חזרתו ממסע הצלב ה-III (מאה ה-11). סר ווילפרד מאייבנהו חבר לרובין הוד (סר רוברט מלוקסלי) כדי לתמוך בריצ'רד לב הארי נגד אחיו, הנסיך ג'ון. 

סיפורו של ריצ'רד לב הארי: ריצ'רד וג'ון היו בניו של המלך הנרי II (Henry Plantagenet), בנה של מטילדה הסקסונית וסטפן, מהשושלת הצרפתית Anjou, מצאצאי ויליאם הכובש. ריצ'רד בילה כ-10 חודשים בלבד באנגליה בכל 10 שנות שילטונו. בהעדרו

 ניסה אחיו הצעיר, ג'ון להשתלט על נכסי השלטון. באותו זמן, בארץ הקודש ריצ'רד ניצח את סלח-א-דין במצור על עכו ובקרבות בארסוף ויפו (1192). בחזרו מארץ הקודש נשבה ריצ'רד על ידי קיסר אוסטריה. לאחר תשלום כופר גדול נגד רצונו, שוחרר ריצ'רד. פיליפ, מלך צרפת הזהיר את ג'ון "look to yourself, the devil is loosed" וג'ון ברח לצרפת.

ג'ון מקבל מכתב בנוסח דומה, "Take heed to yourself for the Devil is unchained", במהלך ההתרחשויות המתוארות בספר. אחת הסצנות הזכורות ביותר מהספר אייבנהו, ג'ון נמצא בעיצומו של טורניר אבירים בו משתתף סר ווילפרד מאייבנהו, כשלפתע מופיע אביר שחור מסתורי אשר מציל את אייבנהו ברגע מכריע. התמיכה שנותן אייבנהו לריצ'רד אינה מובנת מאליה שכן, אייבנהו הוא בנו של אציל סקסוני (Cedric) וסר וולטר סקוט מתאר התייחסות של הסקסונים אל הנורמאנים ככובשים. ריצ'רד משכיל לסחוף איתו את בני האצילים הסקסונים אל מסע הצלב, לקבל את תרבותם ואת תמיכתם.

דמות שאהבתי בספר היא דמותו של ליצן החצר של סדריק, וומבה. הוא אמור להיות טיפש, כפי שמכנים אותו, אבל איך מישהו מצחיק יכול להיות טיפש? ואכן הוא שנון, אמיץ וישר. בכמה נקודות במהלך העלילה וומבה נהג בתושייה רבה והציל אחרים תוך סיכון עצמו. החולשה היחידה שאני יכולה למנות לגביו היא שאולי הוא לוקה ב- ADHD. משהו בתזזית שלו, בשילוב עם היצירתיות והתבונה מוביל אותי לכיוון מחשבה זה. אולי רק טריסטרם שנדי בספר בשם זה, מאת לורנס סטרן הוא יותר flutterminded מוומבה.

דמותו של ריצ'רד מרשימה אולי כאביר אבל לא כמלך אשר נטש את ארצו לטובת מסעות הצלב. אייבנהו עצמו אינו עושה הרבה בספר, בעיקר מרגע פציעתו. הגיבורה הגדולה של הספר, כך נדמה לי, היא רבקה הרופאה, שמצילה את אייבנהו לאחר פציעתו ועומדת למשפט מכשפות בטירתם של הטמפלרים הפנאטיים, באופן מרשים ואמיץ.

רבקה ואביה, אייזק מיורק (Isaac of York) הפתיעו אותי מאד בקריאת הספר. לא זכרתי מהסרט המצויר שראיתי בילדותי, כי הופיעו בספר יהודים בתפקידי מפתח כה משמעותיים. הם מתוארים באופן  אמביוולנטי. מחד, המספר מביע אמפטיה למצבם הקשה כיהודים וליחס האכזרי אליהם מצד הנוצרים. מאידך, דמות האב מתוארת כסטריאוטיפ של זקן מוזנח, קמצן ועשיר שעסוק בכסף באופן כפייתי. ביתו לעומת זאת, היא גיבורה אמיצה, יפה, נדיבה, טובה ונבונה.

מצד הדמויות ניכרת שנאה גדולה כלפי היהודים באשר הם, קשי עורף שלא עוזבים את "דרכם המוטעית" כדי לחבור אל דרך ישו. שנים ארוכות הוגדרה הצליבה של ישו כשלב משמעותי בהתפתחות הדת הנוצרית, ביטוי לאהבה ולהקרבה של ישו למען כפר על חטאי האנשים. רק בשנות השישים של המאה העשרים, בוועידה הכנסייתית, שינתה הכנסייה את הדוֹגמה והכריזה שהיהודים אינם אחראים לצליבה של ישו, אז ובכל הזמנים. יש המבקרים את סקוט על התיאור הסטריאוטיפי של אייזאק מיורק, כתיאור המתאים למאה ה-19 יותר מאשר למאה ה-11.

יהודים הגיעו לראשונה לאנגליה בשנת 1066 מצרפת בעידודו של וויליאם הכובש הנורמאני. בשנת 1144 הואשמו היהודים ברצח טקסי - זה המקרה המתועד הראשון של עלילת דם - ובשנת 1290 גורשו היהודים מאנגליה. אייזאק מיורק וביתו עוזבים בסוף הספר את אנגליה אל ספרד. בספרד מושלים המוסלמים שמקנים הגנה ושלום ליהודים. 

מעניין לקרוא את שכתב דר' איתן בר יוסף על הספר.

אני מתכננת לקרוא את ספריו האחרים של סר וולטר סקוט, "הקמע" המתאר את הרפתקאות ריצ'רד לב הארי בארץ הקודש (כפי שנקראה על ידי הרומאים, פלשתינה), את "רוב רוי" ובוודאי את "ווברלי" המתרחש בעת המרד היעקוביני בסקוטלנד - נראה לי ששני האחרונים שימשו כהשראה לדיאנה גבלדון בכתיבת ה- outlander saga. רוב רוי ב- Discovery Channel ועם ליאם ניסן בסרט משנת 1995

ולסיום, כך רבקה מספרת לרואינה על עזיבתה הקרובה את אנגליה לטובת גרנדה:

"I leave it, lady, ere this moon again changes. My father had a brother high in favour with Mohammed Boabdil, King of Grenada--thither we go, secure of peace and protection, for the payment of such ransom as the Moslem exact from our people."

"And are you not then as well protected in England?" said Rowena. "My husband has favour with the King--the King himself is just and generous."

"Lady," said Rebecca, "I doubt it not--but the people of England are a fierce race, quarrelling ever with their neighbours or among themselves, and ready to plunge the sword into the bowels of each other. Such is no safe abode for the children of my people. Ephraim is an heartless dove--Issachar an over-laboured drudge, which stoops between two burdens. Not in a land of war and blood, surrounded by hostile neighbours, and distracted by internal factions, can Israel hope to rest during her wanderings."

16/3/2010

אתר חדש: מה במוח ומעליו?

פתחתי אתר חדש בשם "מה במוח ומעליו" ובו ריכזתי את חומרי הלמידה והחקר שאני עושה עם תלמידים בקשר למוח ולמדעי העצב. באתר מופיעים מקורות רבים בעברית וקצת באנגלית המיועדים לעזור לתלמידים, למורים ובכלל לכל מי שמתעניין וגם תוצרי החקר של התלמידים.
כל תרומת חומר תתקבל בברכה ובכיבוד זכויות יוצרים, בעיקר חסרה נקודת המבט הפילוסופית על הידע והחשיבה.

אודה על כל עצה, הערה, הארה.

מה חסר? מה להוריד? מה לשנות? 

Anne Radcliffe, The Mysteries of Udolpho, 1794

תעלומת יודולפו היא סיפור מפחיד ומותח. רדקליף היא מחלוצי סוגת הרומנים הגוֹתיים בדומה לאחיות ברונטה 50 שנה מאוחר יותר. רדקליף חוננה ביכולת לצייר באמצעות מילים וסיפרה מתובל בתיאורי טבע שחלקם מלאי אווירה הנפעמת מיפי הטבע, וחלקם האחר מעביר אווירה של איום ואי וודאות. רדקליף מתארת במילותיה אולי את ציוריו של הצייר החביב עליה,סלבטור רוזה בן המאה ה-17: 

Volume 2, Chapter 5: "Towards the close of day, the road wound into a deep valley. Mountains, whose shaggy steeps appeared to be inaccessible, almost surrounded it. To the east, a vista opened, that exhibited the Apennines in their darkest horrors; and the long perspective of retiring summits, rising over each other, their ridges clothed with pines, exhibited a stronger image of grandeur, than any that Emily had yet seen. The sun had just sunk below the top of the mountains she was descending, whose long shadow stretched athwart the valley, but his sloping rays, shooting through an opening of the cliffs, touched with a yellow gleam the summits of the forest, that hung upon the opposite steeps, and streamed in full splendour upon the towers and battlements of a castle, that spread its extensive ramparts along the brow of a precipice above. The splendour of these illumined objects was heightened by the contrasted shade, which involved the valley below."

גיבורת הסיפור היא אמילי, נערה יפה ובעלת אישיות מרשימה. אמילי עוברת תלאות ובכל זאת מקפידה להתנהג "כיאות", בדקורום, עם propriety ו- sensibility. השמירה על מוניטין חסוד וצנוע כך מסתבר, היא התנהגות חיונית לבנות המעמד הגבוה בתקופה עליה מסופר. ובכל זאת מעניין שאביה של אמילי בשוכבו על ערש דווי מייעץ לה not to indulge in sensibility. וטוב שכך, שכן רוב הצרות המתרגשות עליה נגרמות בשל עיסוק היתר בשמירה על נאותות. נזכרתי בספרים של ג'יין אוסטן כשקראתי על אמילי. אכן, sense and sensibility מנוגדים לעיתים זה לזה ועם זאת האחד לא יכול בלי השני. אם מתמקדים ב-sensibility ושוכחים מה- sense עלולים לחטוא בגאווה ודעה קדומה. אגב, מוטיב הדעה הקדומה מופיע ב- Udolpho באופן מאד דומה לזה של ג'יין אוסטן מאוחר יותר, אבל זה ספוילר. למיטב ידיעתי הספר לא תורגם לעברית אבל יש עותקים שלו בספריה של האוניברסיטה העברית, אפשר להוריד בחינם etext ב-Project Guttenberg ו-audio ב- librivox.org.

גיבור נוסף שבא והולך בעלילה הוא הכסף. הכסף בסיפור מגיע בירושה, בנישואין או במתנת נדיבות ליבם של הגיבורים. תמיד לפי הכלל "צדיק וטוב לו". אין בסיפור אף לא אדם יצרן אחד. ג'נטלמן לא עובד למחיתו ,זה בזוי מידי. זה מזכיר לי סרט שראיתי על ביאטריקס פוטר שהתאהבה בבחור שהדפיס את ספרה הראשון. כשאימה (בסרט) שמעה על הקשר היא אמרה:

"You shouldn't invite trade's men. They bring dust into the house..."

וזאת לגבי המוביליות בחברה האנגלית של סוף המאה ה-18.אבל אסור להיות חמורים מדי עם הגיבורה הצעירה. אין ספק שיש לה פרופורציות בחיים,  באומרה לאביה:

Poverty cannot deprive us of many consolations. it cannot rob us of the affection we have for each other, or degrade us in our own opinions,or in that of any person whose opinion we ought to value.

ולסיום, שוב ג'יין אוסטן:
 Udolpho מוזכר פעמים רבות בפרודיה הגותית של ג'יין אוסטן Northanger Abbey. הנה למשל הדיאלוג המשעשע הבא:

"But, my dearest Catherine, what have you been doing with yourself all this morning? Have you gone on with Udolpho?" 

"Yes, I have been reading it ever since I woke; and I am got to the black veil." 

"Are you, indeed? How delightful! Oh! I would not tell you what is behind the black veil for the world! Are not you wild to know?" 

"Oh! Yes, quite; what can it be? But do not tell me—I would not be told upon any account. I know it must be a skeleton, I am sure it is Laurentina's skeleton. Oh! I am delighted with the book! I should like to spend my whole life in reading it. I assure you, if it had not been to meet you, I would not have come away from it for all the world." 

"Dear creature! How much I am obliged to you; and when you have finished Udolpho, we will read The Italian together; and I have made out a list of ten or twelve more of the same kind for you." 

"Have you, indeed! How glad I am! …but are they all horrid, are you sure they are all horrid?" 

"Yes, quite sure; for a particular friend of mine, a Miss Andrews, a sweet girl, one of the sweetest creatures in the world, has read every one of them."

קריאה נוספת:
עבודת דוקטורט מאת Frances Clara McIntyre בנושא "אן רדקליף ביחס לזמנה" 1920.

בלוג של rebecca.hasenauer בנושא The rise of the novel